קפה שחור עם הל, מבעבע בכלי קטן עם ידית ארוכה, על הגז במטבח או על גחלים של מדורה: הפינג'אן (فنجان) הוא אחד החפצים הישראליים ביותר, למרות שהגיע אלינו מהמזרח, ובכל בית היה לפחות אחד, מנחושת, מאמייל (émail) או מאלומיניום.
הקפה של האימפריה העות'מאנית
קפה מבושל, שבו הקפה הטחון דק מתבשל יחד עם המים ולפעמים עם הסוכר, נפוץ באימפריה העות'מאנית כבר במאה ה־16, ומשם התפשט לבלקן, למזרח התיכון ולצפון אפריקה. הכלי שבו מבשלים אותו נקרא בטורקית ג'זווה (cezve), ובארץ התקבל השם פינג'אן, אף שבערבית המילה פינג'אן מתייחסת בדרך כלל לספל הקטן שבו שותים את הקפה. הפינג'אנים המסורתיים נעשו מנחושת מרוקעת ביד, עם ציפוי בדיל בפנים, ומפליז, ולפעמים עוטרו בחריטה, בריקוע או בעבודה דמשקאית.
הדלה הבדואית
אצל הבדואים מגישים את הקפה בדלה (دلة), כד גדול מנחושת או מפליז עם פייה ארוכה ומעוקלת, מכסה מחודד וידית. את הפולים קולים במחבת עם ידית ארוכה וכותשים במכתש עץ, והקפה, לרוב עם הל, נמזג בכמויות קטנות לספלונים קטנים בלי ידית. על המכתש שבו כותשים את הקפה אפשר לקרוא בערך מכתש ועלי.
הפינג'אן של הפלמ"ח
בשנות ה־40 וה־50 הפך הפינג'אן לחלק מהתרבות הישראלית: קפה שחור על המדורה בלילות של הפלמ"ח, בטיולים ובמחנות של תנועות הנוער, ואפילו שיר בשם "הפינג'אן", שכתב חיים חפר. בבתים נפוצו פינג'אנים מאמייל ומאלומיניום, ובשנות ה־60 וה־70 גם פינג'אנים חשמליים. על כלים נוספים להכנת קפה אפשר לקרוא בערכים מטחנת קפה ומכונות להכנת קפה.
איך מזהים
- צורה: גוף שמתרחב כלפי מטה וצר בצוואר, כדי שהקצף יעלה ולא יגלוש, ופייה קטנה למזיגה.
- ידית: ידית ארוכה ישרה, מנחושת, מפליז או מעץ, לפעמים עם מפרק מתקפל.
- בדיל: בפינג'אני נחושת יש בפנים ציפוי כסוף של בדיל, שמונע מהנחושת לבוא במגע עם הקפה.
- עבודת יד: סימני פטיש קטנים ולא אחידים מעידים על ריקוע ידני.
מה קובע את הערך
- גיל, ובמיוחד פינג'אנים ודלות מהמאה ה־19 ותחילת המאה ה־20.
- נחושת או פליז בעבודת יד, עם ריקוע, חריטה או עבודה דמשקאית.
- דלה בדואית גדולה ומעוטרת.
- מכסה וידית מקוריים.
- ישראליאנה (Israeliana), למשל פינג'אן עם תו מס קניה.
יש לכם פינג'אן ישן בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותו יחד אתכם.
