כלי רוקחות

מדפי עץ גבוהים, שורות של צנצנות לבנות עם תוויות בלטינית, דלפק עם מאזניים עדינים ומכתש פורצלן, ובחלון שני בקבוקי תצוגה גדולים מזכוכית, מלאים בנוזל צבעוני: כך נראה בית המרקחת עד אמצע המאה ה־20. הכלים שלו נאספים היום, וגם משמשים לקישוט במטבח ובאמבטיה.

הרוקח הכין את התרופה

במשך מאות שנים לא נמכרו תרופות מוכנות. הרוקח הכין אותן בעצמו, לפי מרשם, מעשבים, ממלחים, משמנים ומחומרים אחרים ששמר בצנצנות ובבקבוקים, שקל במאזניים קטנים וכתש במכתש. כל כלי סומן בשם החומר בלטינית, כדי שלא יתבלבלו. באיטליה ובספרד נפוצה כבר מהמאה ה־15 צנצנת מיוליקה (maiolica) גבוהה עם מותניים צרים, שנקראת אלברלו (albarello), מצוירת בכחול, בצהוב ובירוק. בהולנד יוצרו צנצנות מפאיינס (faïence) כחול לבן, ובמאה ה־19 נפוצו בכל אירופה צנצנות פורצלן לבנות וצנצנות זכוכית עם תווית מצוירת או מוזהבת מתחת לזכוכית.

בקבוקים ומאזניים

תרופות נוזליות נמכרו בבקבוקי זכוכית, לרוב חומה או כחולה, כדי להגן עליהן מאור. רעלים וחומרי חיטוי נשמרו בבקבוקים מצולעים או מחוספסים, כדי שאפשר יהיה לזהות אותם גם במגע, בחושך. מאזני הרוקחים היו קטנים ומדויקים, לפעמים בתוך קופסת עץ עם סט משקולות פליז זעירות. בבתי מרקחת רבים היו גם כלים לגלגול כדורים ולמילוי כמוסות. על המכתש של הרוקחים אפשר לקרוא בערך מכתש ועלי, ועל ארון התרופות הביתי בערך ארון תרופות.

בקבוקי התצוגה בחלון

הסימן המוכר של בית המרקחת היה בקבוקי התצוגה (show globes): כלי זכוכית גדולים, בצורת כדור או בקבוק, לפעמים על רגל גבוהה ועם מכסה זכוכית מעוטר, מלאים בנוזל בצבעים עזים של אדום, ירוק, כחול וסגול. הם עמדו בחלון הראווה, ובתקופה שבה אנשים רבים לא ידעו לקרוא סימנו למרחוק שכאן בית מרקחת, כמו העמוד המפוספס של הספר. בלילה הציבו מאחוריהם מנורה, והם זהרו בצבע ומשכו את העין. בקבוקי התצוגה הופיעו באירופה במאות ה־17 וה־18, נפוצו מאוד באנגליה ובארצות הברית במאה ה־19 והיו סמל של בתי המרקחת עד תחילת המאה ה־20. בקבוקים מקוריים נדירים היום ומבוקשים מאוד בקרב אספנים.

הסוף של בית המרקחת הישן

במחצית הראשונה של המאה ה־20 החליפו התרופות המוכנות ממפעלים את ההכנה הידנית, ובתי המרקחת עברו לשמש בעיקר למכירה. הצנצנות, הבקבוקים והמאזניים יצאו משימוש, ורבים מהם נמכרו או נזרקו כשבתי מרקחת ותיקים נסגרו או שופצו.

איך מזהים

• כיתוב: שם החומר בלטינית, לרוב מקוצר, מצויר, מודבק או חרוט בזכוכית, לפעמים בתוך מסגרת מעוטרת.
• פקק: בצנצנות זכוכית ובבקבוקים ישנים יש פקק זכוכית מלוטש שמתאים בדיוק לצוואר.
• סדרה: צנצנות זהות בגדלים שונים, עם אותו עיטור ואותו סגנון תוויות.
• חותמת: בתחתית צנצנות פורצלן מופיעה לפעמים חותמת היצרן, ובבקבוקים שם בית המרקחת מוטבע בזכוכית.

מה קובע את הערך

• גיל, ובמיוחד צנצנות מיוליקה ופאיינס מהמאות ה־17 עד ה־19.
• ציור יד ותוויות מקוריות שלמות.
• סדרה שלמה של צנצנות תואמות.
• מאזניים עם קופסה וכל המשקולות.
• כלים עם שם של בית מרקחת ידוע, ובמיוחד מבית מרקחת בארץ.
• מצב בלי סדקים ושברים בשפה ובפקק.

יש לכם כלי רוקחות ישנים בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותם יחד אתכם.