זמזום רך, משב רוח שזז מצד לצד, ופסים של אור שמסתובבים מבעד ללהבים. לפני המזגן, המאוורר היה הדרך היחידה לשרוד את הקיץ, ובבתים רבים בארץ הוא עבר בין החדרים, מהסלון לחדר השינה ובחזרה.
לפני החשמל
במשך אלפי שנים התקררו בעזרת מניפות, מעלים, מנוצות, מבמבוק ומנייר. בהודו השתמשו בפונקה: מניפה גדולה ושטוחה שנתלתה מהתקרה, ומשרת משך אותה בחבל הלוך ושוב, שעות ארוכות. בסוף המאה ה־19 היו גם מאווררים שעבדו בכוהל, בנפט או בשמן.
המאוורר החשמלי
בשנת 1882 בנה שוילר וילר בארצות הברית מאוורר חשמלי, ובאותה שנה פיתח פיליפ דיל את מאוורר התקרה החשמלי הראשון. המאווררים הראשונים היו כבדים, יקרים ומסוכנים: להבים חדים מפליז או מברזל, ולפעמים בלי כלוב מגן בכלל. הם התאימו בעיקר למשרדים, לחנויות ולבתים עשירים.
בהמשך נוספו כלובי מגן, מנגנון שמזיז את המאוורר מצד לצד וכמה מהירויות. בשנות ה־20 של המאה ה־20 אפשר היה כבר לייצר מאווררי פלדה בכמויות ובמחירים נמוכים יותר, והמאוורר הגיע להרבה יותר בתים.
המאוורר בארץ
באקלים של הארץ, המאוורר היה חלק מהבית. מאווררים שולחניים כבדים עם להבי מתכת, מאווררי תקרה בבתי קפה ובמשרדים, ומאוחר יותר מאווררים עומדים מפלסטיק בצבעים של שנות ה־60 וה־70, עם כפתורים גדולים. בלילות חמים מיקמו את המאוורר מול חלון פתוח, ולפעמים שמו לפניו קערה עם קרח. כשהמזגן נכנס לבתים, המאוורר עבר לתפקיד משני, אבל ברוב הבתים הוא עדיין שם.
איך מזהים
- מאוורר ישן מאוד: להבים מפליז או מנחושת, כלוב עם מוטות דקים ומרווחים, מנוע ובסיס כבדים מברזל יצוק.
- מאוורר של אמצע המאה ה־20: להבי פלדה צבועים, כלוב צפוף, ולפעמים עיצוב ארט דקו מעוגל.
- מאוורר מאוחר: פלסטיק צבעוני, כפתורי מהירות ורגל טלסקופית.
- תווית: על הבסיס או על גוף המנוע מופיעים בדרך כלל שם היצרן, הדגם והמתח החשמלי.
מה קובע את הערך
- גיל: מאווררים מסוף המאה ה־19 ומתחילת המאה ה־20 מבוקשים במיוחד.
- להבים וכלוב מפליז.
- עיצוב מיוחד, כמו מאווררי ארט דקו וצבעים מקוריים של שנות ה־50.
- מנוע שמסתובב בחופשיות ומנגנון תנודה תקין.
- תווית מקורית, בלי חלקים שהוחלפו.
חשוב: לא כדאי להפעיל מאוורר ישן מאוד בלי בדיקה של חשמלאי. חוטים ובידוד ישנים עלולים להיות מסוכנים, ולהבים בלי כלוב מגן הם סכנה לאצבעות.
יש לכם מאוורר ישן בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותו יחד אתכם.
