בחורף של פעם, הבית התחמם מתנור אחד שעמד באמצע החדר. כל המשפחה ישבה סביבו, ועליו עמד לא פעם קומקום או סיר קטן.
פחמים ונפט
במאה ה־19 חיממו בתים רבים באירופה בתנורי ברזל יצוק שבערו בהם עצים ופחמים, עם ארובה שיצאה מהקיר. בסוף המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20 נפוצו תנורי הנפט (בלועזית קרוסין, kerosene), קלים לניוד ונוחים לשימוש. בארץ תנור הנפט היה כמעט בכל בית עד שנות ה־60 וה־70, ובשכונות עבר מוכר הנפט עם עגלה ופעמון, ומילאו ממנו את הפחים. על הפתיליה, שבישלו עליה באותה תקופה, אפשר לקרוא בערך פתיליה ופרימוס.
התנור החשמלי
עם החשמל הגיעו תנורי החימום החשמליים: גוף חימום עם ספירלות שמאדימות, לעתים מול מחזיר אור מעוגל ומבריק, שמכוון את החום קדימה. בשנות ה־50 וה־60 יוצרו תנורים כאלה גם בארץ, בעיצוב תקופתי ובצבעים אופייניים לתקופה. על דרכים נוספות לחמם את הבית אפשר לקרוא בערך כלים לטיפול באח.
איך מזהים
- מיכל: בתנור נפט מיכל דלק בתחתית, פתיל ומנגנון להעלאה ולהורדה של הלהבה.
- חלון: חלון קטן מזכוכית או מלוח שקוף עמיד בחום (mica), שדרכו רואים את הלהבה.
- מחזיר אור: בתנור חשמלי צלחת מעוגלת ומבריקה מאחורי הספירלה.
- לוחית: לוחית יצרן עם שם, דגם ומתח חשמלי.
מה קובע את הערך
- גיל, ועיצוב תקופתי.
- חלון מקורי ושלם, מזכוכית או מלוח שקוף עמיד בחום.
- אמייל צבעוני בלי קילופים גדולים.
- יצרן ידוע, או תוצרת הארץ.
- כל החלקים מקוריים, בלי חלודה עמוקה.
יש לכם תנור חימום ישן בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותו יחד אתכם.



