לפני שואב האבק ניקו את הבית במטאטא ובמברשת, והוציאו את השטיחים לחבוט בחוץ. שואב האבק החשמלי הפך את הניקיון לעבודה מהירה, ונעשה לאחד מסמלי הבית המודרני.
ממכונה ברחוב למכשיר ביתי
ב־1901 הציג המהנדס הבריטי הוברט ססיל בות׳ (Hubert Cecil Booth) מכונת שאיבה גדולה, שעמדה על עגלה ברחוב, וצינורות ארוכים נכנסו ממנה לתוך הבית. כמה שנים אחר כך, ב־1907, פיתח האמריקאי ג׳יימס מארי ספנגלר (James Murray Spangler) שואב אבק זקוף וקל, עם מנוע ושקית, ומכר את הפטנט לחברת הובר (Hoover). בשנות ה־20 נפוץ גם שואב האבק הגלילי, ששוכב על הרצפה ומחובר לצינור גמיש.
ידני, נישא וצבעוני
לצד השואבים החשמליים נמכרו שואבי אבק ידניים, שבהם יוצרים את השאיבה בעזרת משאבה או גלגלים. באמצע המאה ה־20 נפוצו שואבים קטנים ונישאים, חלקם בגוף בקליט (Bakelite), ובשנות ה־50 וה־60 שואבים בצבעים חזקים ובצורות מעוגלות, בעיצוב תקופתי. על מכשירי חשמל ביתיים נוספים אפשר לקרוא בערכים מאוורר ומגהץ.
איך מזהים
- לוחית: לוחית יצרן עם שם, מספר דגם ומתח חשמלי, שעוזרת לתארך.
- גוף: פח צבוע, אלומיניום או בקליט, ולעתים צורה מעוגלת אופיינית.
- אביזרים: צינור, מברשות וראשים, שלעתים נשמרו בקופסה המקורית.
- חשמל: בדגמים ישנים כבל עטוף בד ותקע ישן.
מה קובע את הערך
- גיל, ועיצוב תקופתי.
- צבע מקורי.
- אביזרים וקופסה מקוריים.
- דגם ידוע או נדיר.
- גוף בלי שקעים ובלי חלודה.
יש לכם שואב אבק ישן בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותו יחד אתכם.
