גפרור אחד, שפשוף קטן, ויש אש. היום זה נראה מובן מאליו, אבל רק לפני פחות מ־200 שנה, להדליק אש בבית היה עניין של צור ופלדה, ניצוץ וסבלנות.
מהגפרור הראשון לגפרור הבטיחות
ב־1826 גילה הרוקח האנגלי ג׳ון ווקר (John Walker) שמקל מצופה בתערובת כימית נדלק כשמשפשפים אותו. הגפרורים הראשונים נדלקו מכל שפשוף, וחלקם היו רעילים. באמצע המאה ה־19 פיתחו בשוודיה את גפרור הבטיחות, שנדלק רק על משטח מיוחד בצד הקופסה, ושוודיה הפכה לאחת יצרניות הגפרורים הגדולות בעולם.
נרתיקים ומחזיקים
בגלל שהגפרורים הראשונים נדלקו בקלות, נשאו אותם בנרתיקי מתכת קטנים לכיס, עם מכסה קפיץ ומשטח מחוספס להצתה. באנגליה הם נקראו vesta cases, ונעשו מכסף, מפליז ומכסף מוזהב, לפעמים בצורת חיה, נעל או חבית. במטבח ובחדר האורחים נתלו מחזיקי גפרורים מברזל יצוק או מקרמיקה, ועל השולחן עמדו מעמדים וכיסויים מקושטים לקופסת הגפרורים. על כלי העישון שעמדו לצדם אפשר לקרוא בערך מאפרות.
אספנות גפרורים
קופסאות גפרורים היו כלי פרסום זול ויעיל: בתי מלון, מסעדות, חברות תעופה ואירועים הדפיסו עליהן את שמם. האספנות של קופסאות ותוויות גפרורים נקראת פילומניה (phillumeny), ויש לה אספנים בכל העולם. בארץ אוספים בעיקר קופסאות פרסומיות ישראליות משנות ה־50 עד ה־70.
איך מזהים
- משטח הצתה: פס מחוספס בתחתית או בצד הנרתיק או המחזיק.
- חותמות: בנרתיקי כסף יש חותמות בצד הפנימי של המכסה.
- מחזיק לקיר: חור לתלייה בגב, ולעתים תא נפרד לגפרורים משומשים.
- תוויות: הדפסה, שפה וכתובת על הקופסה עוזרות לתארך אותה.
מה קובע את הערך
- גיל, וכסף עם חותמות ברורות.
- צורה פיגורטיבית או עיטור מיוחד.
- קופסאות פרסומיות נדירות, במיוחד ישראליות.
- אוסף מסודר לפי נושא או תקופה.
- מחזיק לקיר בברזל יצוק עם עיטור.
יש לכם מחזיק גפרורים או אוסף קופסאות גפרורים בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותם יחד אתכם.
