עט כבד ומבריק בקופסה מרופדת, ציפורן זהב קטנה ובקבוקון דיו כחול על השולחן: העט הנובע היה במשך עשרות שנים המתנה המכובדת לבר מצווה, לסיום לימודים ולתחילת עבודה, ורבים שומרים עד היום את העט של סבא.
דיו בתוך העט
במשך מאות שנים כתבו בנוצה, ובמאה ה־19 בציפורן פלדה, ושני הכלים חייבו לטבול את הציפורן בקסת הדיו כל כמה מילים. על הכלים שעמדו אז על שולחן הכתיבה אפשר לקרוא בערך קסת דיו. ניסיונות לבנות עט עם מאגר דיו בתוכו נעשו כבר מזמן, אבל רק בשנות ה־80 של המאה ה־19 פיתח האמריקאי לואיס ווטרמן מנגנון שמזרים את הדיו לציפורן בקצב אחיד, בלי כתמים, וכך נולד העט הנובע שאנחנו מכירים.
איך ממלאים
העטים הראשונים מולאו בטפטפת. בתחילת המאה ה־20 הופיעו עטים שממלאים את עצמם: עט עם מנוף בצד, עט עם כפתור בקצה, ובסוף שנות ה־20 עט בוכנה, שבו מסובבים את הקצה והבוכנה שואבת את הדיו. בשנות ה־50 הופיעו המחסניות, שהפכו את המילוי לפשוט ונקי. במקביל השתנו החומרים: גומי קשה שחור, צלולואיד (celluloid) צבעוני בדוגמאות של שיש ופנינה משנות ה־20 וה־30, ובהמשך פלסטיק, מתכת ולכה. בשנות ה־40 וה־50 התפשט העט הכדורי, והעט הנובע הפך בהדרגה לעט של מתנה ושל אספנים.
איך מזהים
- סימון: שם היצרן, הדגם ולפעמים ארץ הייצור חרוטים על הגוף, על המכסה או על הקליפס.
- ציפורן: על ציפורן זהב מוטבעים לרוב 14K או 585, 18K או 750, ולפעמים גם עובי הכתיבה, כמו F או M.
- מילוי: מנוף בצד, כפתור בקצה תחת מכסה קטן, ראש שמסתובב, או גוף שנפתח למחסנית.
- חומר: אבוניט שחור שדוהה עם השנים לגוון חום ירקרק, צלולואיד עם עומק ושכבות צבע, או ציפוי כסף וזהב.
מה קובע את הערך
- יצרן ודגם ידועים ומבוקשים.
- ציפורן זהב במצב טוב, בלי כיפוף.
- מנגנון מילוי שעובד.
- צלולואיד בדוגמה מיוחדת, או ציפוי כסף וזהב.
- קופסה, הוראות ונרתיק מקוריים.
- מהדורות מוגבלות וסטים שלמים של עט ועיפרון.
יש לכם עט נובע ישן בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותו יחד אתכם.
