מכסה שנפתח, ובפנים עולם שלם: סלילי חוטים בכל הצבעים, כרית סיכות, אצבעון שחוק, מספריים קטנים וצנצנת כפתורים שאספו במשך שנים. קופסת התפירה של אמא או של סבתא היא אחד החפצים האישיים ביותר בבית, וכל מי שפותח אותה נזכר במישהו.
כלי עבודה יומיומי
במשך מאות שנים, רוב הבגדים בבית נתפרו, תוקנו והותאמו בבית. לכל אישה, ולא פעם גם לגברים, היה מקום לשמור בו את כלי התפירה: מחטים, סיכות, חוטים, מספריים ואצבעון. בהתחלה אלה היו כיסים קטנים מבד, קופסאות פשוטות או סלסלות, ועם הזמן התפתחו כלים מיוחדים לכך.
תיבות ושולחנות תפירה
במאה ה־18 וה־19 הפכה קופסת התפירה, אצל מי שיכלו להרשות לעצמם, לחפץ יוקרתי. נגרים בנו תיבות עץ משובחות, עם שיבוץ של עצים בצבעים שונים, צדף או פליז, ובפנים מגשים, תאים מרופדים בקטיפה ומקום מיוחד לכל כלי. היו גם שולחנות תפירה קטנים, עם מכסה שנפתח ומגירות, ולפעמים עם שק בד תלוי מתחת. תיבת תפירה כזו הייתה מתנה מקובלת לכלה או לנערה.
האצבעון והכלים הקטנים
האצבעון, כובע קטן שמגן על האצבע שדוחפת את המחט, ידוע כבר מהעת העתיקה. הוא נעשה מעור, מעצם, מפליז, מכסף ומחרסינה, ואצבעונים מעוטרים הפכו לפריט אספנות בפני עצמו. לצדו התפתחו כלים קטנים ויפים: נרתיקי מחטים, מספריים בצורת ציפור, ביצת עץ לתיקון גרביים וסרט מדידה שנגלל לתוך קופסה קטנה.
מסלסלה לקופסת עוגיות
במאה ה־20 קופסת התפירה הפכה פשוטה יותר: סלסלות קש או נצרים עם מכסה, ארגזי עץ עם ידית ומגשים שנפתחים לצדדים, ונרתיקי נסיעה קטנים. ובבתים רבים, בארץ ובעולם, את תפקיד קופסת התפירה מילאה קופסת עוגיות מפח, ומי שפתח אותה בתקווה למצוא עוגיות מצא בפנים חוטים וכפתורים.
איך מזהים
- תיבת עץ: מכסה עם ציר, מגש עליון עם תאים, ולפעמים ריפוד קטיפה ומנעול קטן עם מפתח.
- שולחן תפירה: רהיט קטן על רגליים, עם מכסה שנפתח ותאים בפנים.
- ארגז עם מגשים: ידית למעלה, ומגשים שנפתחים לצדדים כמו מדרגות.
- תכולה: אצבעונים, נרתיקי מחטים, מספריים וסלילי עץ ישנים עוזרים לתארך את הקופסה.
מה קובע את הערך
- עבודת עץ איכותית, שיבוץ ועיטורים, במיוחד בתיבות מהמאה ה־19.
- פנים מקורי: ריפוד, תאים ומגשים שלמים.
- תכולה מקורית, ובמיוחד אצבעונים, מספריים או נרתיקים מכסף.
- מנעול ומפתח מקוריים.
- מצב טוב, בלי שברים, סדקים ותיקונים בולטים.
יש לכם קופסת תפירה ישנה בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותה יחד אתכם.
