דלג לתוכן

ראש פינה · א׳ עד ה׳, 10:00 עד 17:00

סיגיפדיה

כריות סיכות

בכל קופסת תפירה הייתה כרית קטנה, נעוצה בסיכות ובמחטים. לפעמים היא הייתה פשוטה, ולפעמים חפץ קטן ומעוצב: נעל, צב, עגבנייה, או בובה מפורצלן עם שמלה רחבה.

מכרית פשוטה לחפץ נוי

כריות סיכות מוכרות באירופה כבר מהמאה ה־16, כשהסיכות היו יקרות ונשמרו בקפידה. במאה ה־19 הן הפכו לחפץ נוי ולמתנה, רקומות, מעוטרות בחרוזים, או משובצות בבסיס מכסף, מפליז או מעץ. כרית הסיכות בצורת עגבנייה, עם תות קטן קשור אליה, נפוצה במיוחד: התות ממולא באבקה שוחקת (emery), ונועצים בו את המחט כדי לנקות ולחדד אותה.

בובות לכרית סיכות

בין 1900 לשנות ה־30 ייצרו בגרמניה בובות פורצלן קטנות, רק פלג גוף עליון, עם חורים קטנים בבסיס. את הבובה תפרו לכרית או לשמלת בד רחבה, וכך נוצרה גברת קטנה שהשמלה שלה היא כרית הסיכות. הבובות האלה מבוקשות היום בפני עצמן. על כלי תפירה נוספים אפשר לקרוא בערך קופסת תפירה.

איך מזהים

  • מילוי: כריות ישנות ממולאות בנסורת, בצמר או בשיער, וכבדות מעט.
  • בסיס: כרית בתוך ספל, נעל או כלי מתכת, מודבקת או תפורה.
  • בובת פורצלן: פלג גוף עליון עם חורים בבסיס, ולעתים חותמת ומספר דגם.
  • עגבנייה ותות: תות קטן וכבד, ממולא באבקה שוחקת.

מה קובע את הערך

  • גיל, ורקמה או חרוזים בעבודת יד.
  • בובת פורצלן גרמנית חתומה ושלמה.
  • בסיס מכסף או מפליז עם חותמות.
  • צורה פיגורטיבית משעשעת.
  • בד מקורי, לא דהוי ולא קרוע.

יש לכם כרית סיכות ישנה בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותה יחד אתכם.

לשתף: WhatsApp Facebook

עברו אצלנו לאורך השנים

חלק מהפריטים שנמכרו במכירות הקודמות של סיגלרי.