כף רגל מעץ, כבדה וחלקה, עם מספר מידה חרוט בצד: זה אימום, הכלי שעליו הסנדלר בנה את הנעל. בבתים רבים בארץ היה גם סדן סנדלרים מברזל, עם שלוש כפות במידות שונות, שעליו האבא או הסבא החליף עקבים ותיקן סוליות בעצמו.
האימום
האימום הוא תבנית של כף רגל, שסביבה מותחים את העור, תופרים ומדביקים את הנעל. במשך מאות שנים אימומים נעשו מעץ קשה, ולעתים קרובות אותו אימום שימש גם לנעל השמאלית וגם לימנית, ולכן נעליים רבות היו "ישרות". רק במאה ה־19 התקבע השימוש באימומים נפרדים לשמאל ולימין. סנדלר החזיק אוסף שלם של אימומים בכל המידות, ולקוחות אמידים הזמינו לפעמים אימום אישי לפי מידות הרגל שלהם. באימומים מתקדמים יש ציר מתכת באמצע, כדי שאפשר יהיה לשלוף אותם מהנעל הגמורה, וחור בחלק העליון לחיבור למעמד.
סדן הסנדלרים
בסוף המאה ה־19 התפשט סדן סנדלרים מברזל יצוק: מעמד עם שלוש זרועות, ובקצה כל אחת כף ברזל בגודל אחר, למבוגר, לנער ולילד. את הנעל הפוכה מלבישים על הכף, ומכים במסמרים כדי לחבר סוליה או עקב. בשנים של מחסור, כולל בתקופת הצנע בארץ, משפחות רבות תיקנו נעליים בבית, והסדן היה כלי קבוע במחסן או במרפסת.
מרחיבי נעליים
נעל עור חדשה הייתה לא פעם צרה, ונעליים שנרטבו התכווצו. מרחיב הנעליים, מעץ ומתכת, מכניסים לתוך הנעל ומסובבים ידית או בורג, והוא מתרחב ומותח את העור לרוחב ולפעמים לאורך. לחלק מהמרחיבים יש פקקים קטנים שאפשר להבריג במקום שבו יש יבלת או לחץ. לצדם השתמשו במותחי נעליים, אימומים קלים עם קפיץ, ששומרים על צורת הנעל בארון. על מרחיב הכפפות, כלי דומה לכפפות העור, אפשר לקרוא בערך מרחיבי כפפות.
איך מזהים
- מידה: על האימום מופיעים לרוב מספר מידה, אות לרוחב, ולפעמים שם היצרן או הסנדלר.
- שחיקה: באימום שהיה בשימוש רואים סימני מסמרים קטנים בתחתית ושחיקה בעץ.
- זוג: אימומים לשמאל ולימין, עם אותו מספר.
- סדן: ברזל יצוק כבד, שלוש זרועות וכפות במידות שונות, לפעמים עם שם היצרן יצוק בבסיס.
מה קובע את הערך
- גיל, ואימומים מעץ עם שחיקה טבעית.
- זוג תואם, ובמיוחד אימומים קטנים של נעלי ילדים.
- אימום עם ציר או עם חלקי מתכת מקוריים.
- חותמת יצרן או סנדלר.
- מרחיב נעליים עם מנגנון שעובד.
יש לכם אימום, סדן סנדלרים או מרחיב נעליים ישנים בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותם יחד אתכם.
