בכל בית היה לפחות שעון קיר אחד: במטבח, בסלון או במסדרון. הוא תלוי גבוה, כך שכל המשפחה רואה אותו, ולא צריך להתקרב כדי לדעת מה השעה.
מטוטלת וקפיץ
שעוני הקיר הוותיקים פעלו במנגנון מכני, עם מטוטלת או קפיץ, ונמתחו במפתח פעם בשבוע או בשמונה ימים. בבית האירופאי של המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20 נתלו שעוני קיר מעץ עם מטוטלת, שעליהם אפשר לקרוא בערך שעון מטוטלת ואורלוגין, ולצדם שעונים קטנים יותר עם קפיץ. על שעון הקוקייה המפורסם אפשר לקרוא בערך שעון קוקייה.
חשמל ומטבח
במחצית הראשונה של המאה ה־20 הופיעו שעוני קיר חשמליים, ושעונים עגולים וגדולים נתלו בכיתות, בתחנות רכבת ובמשרדים. במטבח הגרמני וההולנדי נפוצו שעוני קיר מקרמיקה, תואמים לקופסאות ולצנצנות המטבח, ובשנות ה־50 עד ה־70 שעוני קיר בצורות ובצבעים של עיצוב תקופתי. חברות חילקו שעוני קיר עם שם המוצר שלהן, כפרסומת.
איך מזהים
- לוח: שם יצרן או חנות על הלוח, ולעתים ספרות רומיות.
- מנגנון: חור למפתח מתיחה, או מנוע חשמלי עם כבל או מקום לסוללה.
- גב: לוחית יצרן, תוויות ישנות ווו לתלייה.
- סט: בשעון מטבח, עיטור שתואם לקופסאות ולצנצנות.
מה קובע את הערך
- יצרן ידוע.
- עיצוב תקופתי.
- שעון מטבח מקרמיקה עם עיטור תואם לקופסאות.
- שעון מתחנה, מבית ספר או ממוסד.
- מנגנון מקורי ותקין.
יש לכם שעון קיר ישן בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותו יחד אתכם.




