בכל מטבח היה מקום קבוע לתבלינים: ארון קטן עם מגירות, מדף על הקיר עם שורה של צנצנות, או קופסאות תואמות. על כל אחת היה כתוב מה בתוכה, ולפעמים הכיתוב הוא מה שעושה את הפריט מעניין היום.
ארון ומגירות
תבלינים היו פעם מצרך יקר, ושמרו אותם בכלים סגורים, הרחק מאור ומלחות. במאה ה־19 נפוצו באירופה ארונות תבלינים קטנים מעץ, עם שורות של מגירות, ומדפי קיר עם מגירות או צנצנות מקרמיקה ומפורצלן. בגרמניה ובהולנד יוצרו סטים מעוטרים, למשל בדגם הבצל הכחול (Zwiebelmuster), ועל כל מגירה נכתב שם התבלין: Pfeffer, Zimt, Muskat. על המלח והפלפל שעמדו על השולחן אפשר לקרוא בערך מלחייה ופלפלייה.
צנצנות על הקיר
באמצע המאה ה־20 נפוצו מדפים עם צנצנות זכוכית, מכסים צבעוניים ותוויות מודפסות, ומערכות תבלינים מסתובבות שעמדו על השיש. לצדן היו סטים של קופסאות פח ואמייל, תואמים לקופסאות המטבח הגדולות. את התבלינים כתשו או טחנו בכלים שעליהם אפשר לקרוא בערך מכתש ועלי.
איך מזהים
- כיתוב: שם התבלין, והשפה שבה הוא כתוב, מעידים על ארץ המוצא.
- סט: מגירות או צנצנות באותו עיטור, ומדף שבו לכל אחת מקום משלה.
- מגירות: מגירות קרמיקה עם ידית קטנה מעץ או מפורצלן.
- חותמת: חותמת יצרן בתחתית המגירה או הצנצנת.
מה קובע את הערך
- גיל, וסט שלם עם כל המגירות או הצנצנות.
- עיטור מצויר ביד.
- דגם ידוע, כמו הבצל הכחול.
- מדף עץ מקורי, בלי תיקונים.
- כיתוב מעניין, או תבלינים נדירים.
יש לכם מדף תבלינים או סט צנצנות ישן בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותו יחד אתכם.
