מתכון של פעם אמר "כוס קמח", "כף סוכר" או "קצת מלח". כדי לאפות שוב ושוב אותה עוגה, התחילו להשתמש בכלים קבועים, עם נפח ידוע.
מידות של חנות
במשך מאות שנים מדדו קמח, דגנים, חלב ושמן במידות קבועות, מעץ, מנחושת, מפליז ומפיוטר, בסטים בגדלים מדורגים. במידות של סוחרים ושל חנויות הוטבעו חותמות פיקוח, שאישרו שהנפח מדויק. במטבח הביתי השתמשו בקנקני מדידה מאמייל או מפח, עם שנתות בצד.
כוס וכף מדידה
בסוף המאה ה־19 התחילו ספרי בישול באמריקה לכתוב מתכונים בכוסות ובכפות מדויקות, ובמאה ה־20 נפוצו סטים של כוסות וכפות מדידה, מפח, מאלומיניום, ואחר כך מפלסטיק צבעוני, וכוסות מדידה מזכוכית עמידה בחום עם שנתות מוטבעות. על כלי מטבח נוספים אפשר לקרוא בערכים משקל וכלי אמייל.
איך מזהים
- סימון: נפח או משקל חרוט, מוטבע או מצויר, לעתים ביחידות ישנות.
- שנתות: קווים בצד הקנקן או הכוס, מוטבעים בזכוכית או מצוירים.
- חותמות: במידות מסחריות חותמות פיקוח קטנות על השפה.
- סט: כלים בגדלים מדורגים, מאותו חומר ועיצוב.
מה קובע את הערך
- גיל, וסט שלם בגדלים מדורגים.
- פליז, נחושת או פיוטר.
- חותמות פיקוח ברורות.
- אמייל בלי קילופים גדולים.
- זכוכית עם שנתות מוטבעות, בלי סדקים.
יש לכם כלי מדידה ישן למטבח בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותו יחד אתכם.

