פרגוד הוא קיר נייד: כמה כנפיים מחוברות בצירים, שאפשר לפתוח, לסגור ולהזיז. הוא מסתיר פינה, מחלק חדר, עוצר רוח קרה או חום של אש, ולא פעם הוא גם יצירת אמנות שעומדת על הרצפה.
מסין ומיפן
פרגודים מתקפלים מוכרים בסין כבר לפני יותר מאלפיים שנה, ומשם הגיעו ליפן, שם נקראו בְּיוֹבּוּ (byōbu), פרגודי נייר עם ציורים. במאות ה־17 וה־18 הגיעו לאירופה פרגודי לכה סיניים, עם ציורים ושיבוצים, והפכו למותרות בבתי אצולה. בעקבותיהם ייצרו גם באירופה פרגודים מצוירים, מכוסים במשי, בעור מוטבע או בטפטים.
פרגודים בבית
בבית האירופי של המאה ה־19 עמד פרגוד בחדר ההלבשה, ומאחוריו החליפו בגדים, ופרגוד קטן ונמוך לפני האח, שהגן מהחום ומהגיצים. על הכלים שעמדו ליד האח אפשר לקרוא בערך כלים לטיפול באח. במרפאות עמדו פרגודים לבנים מבד על מסגרת מתכת, ועל שולחנות הכתיבה עמדו פרגודים שולחניים קטנים, מצוירים או רקומים. בשנות ה־20 וה־30 נפוצו פרגודים בסגנון ארט דקו (Art Deco), ובשנות ה־50 וה־60 פרגודי במבוק וקש.
איך מזהים
- צירים: צירים שנפתחים לשני הכיוונים, מבד, מעור או ממתכת.
- לוחות: לוחות מצוירים, רקומים, מכוסים בבד או בנייר, לעתים שונים בכל צד.
- לכה: בפרגוד לכה סיני השכבות עבות ומבריקות, לעתים עם שיבוצי צדף או אבן.
- מגן אש: פרגוד נמוך, לעתים מכנף אחת, עם רגליים יציבות.
מה קובע את הערך
- גיל, וציור, לכה או רקמה בעבודת יד.
- כל הכנפיים, הצירים והרגליים שלמים ומקוריים.
- בד, נייר או רקמה מקוריים, לא דהויים ולא קרועים.
- פרגוד שולחני קטן ומעוטר.
- מקור ידוע, כמו סין, יפן או צרפת.
יש לכם פרגוד ישן בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותו יחד אתכם.
