כלי גילוח

מברשת עם קצף לבן, קערה קטנה, רצועת עור שתלויה ליד המראה ותער מבריק: הגילוח של פעם היה טקס של בוקר, ולפעמים גם ביקור קבוע אצל הספר. כלי הגילוח הישנים נאספים היום בזכות העבודה היפה שבהם, ויש מי שעדיין מתגלח בהם.

התער

תערים מנחושת ומברונזה היו בשימוש כבר במצרים העתיקה. במאה ה־18 וה־19 נפוץ התער המתקפל, להב פלדה ישר שמתקפל לתוך ידית, ושני המרכזים הגדולים לייצורו היו שפילד באנגליה וזולינגן בגרמניה. הידיות נעשו מקרן, מעצם, משנהב, מצב ומאוחר יותר מסלולואיד, ועל הלהבים נחרטו לפעמים עיטורים, כיתובים וציורים. כדי לשמור על התער חד השתמשו ברצועת עור להשחזה, ובערכות יוקרה היו שבעה תערים, אחד לכל יום בשבוע.

סכין הגילוח הבטיחותית

בסוף המאה ה־19 הופיעה סכין גילוח עם מגן, שמונע מהלהב לחתוך את העור. בתחילת המאה ה־20 רשם האמריקאי קינג ג'ילט פטנט על סכין עם להב דק וזול, משני צדדים, שמחליפים כשהוא מתקהה. הסכין הזאת שינתה את הגילוח: כל אחד יכול היה להתגלח לבד בבית, בלי ספר ובלי השחזה. במלחמת העולם הראשונה חולקו סכיני גילוח לחיילים, והמנהג התפשט. בשנות ה־30 הופיעו מכונות הגילוח החשמליות, ובהמשך גם מכונות קטנות על סוללות לנסיעות.

המברשת והקערה

לצד הסכין עמדה מברשת הגילוח, שהמשובחות שבהן עשויות שיער גירית וידית מעץ, מקרן, מכסף או מבקליט. את הקצף הכינו בספל או בקערה מפורצלן או ממתכת, ולפעמים בספל עם תא נפרד לסבון. אצל הספרים היו ספלי גילוח אישיים, ועליהם שמו של הלקוח. בערכות נסיעה נארזו כל הכלים בנרתיק עור קטן, עם מראה, סכין, מברשת וקופסת סבון.

איך מזהים

• שם וסימון: על להב התער, על הידית או על סכין הגילוח מופיעים לרוב שם היצרן והעיר, ולפעמים מספר פטנט.
• חומר הידית: קרן, עצם, שנהב, צב, כסף או פלסטיק מוקדם.
• מנגנון: סכין גילוח בטיחותית נפתחת בהברגה או בפרפר, ובדגמים מסוימים יש כיוון לעובי הגילוח.
• נרתיק: קופסה או נרתיק מקוריים, לפעמים עם הוראות ולהבים ישנים.

מה קובע את הערך

• ידית מכסף, משנהב או מקרן, או עבודת חריטה על הלהב.
• ערכה שלמה בנרתיק, ובמיוחד ערכת שבעה תערים.
• דגמים מוקדמים וסכינים נדירות.
• מצב טוב, בלי חלודה ובלי סדקים בידית.
• מברשת עם ידית מעוטרת או ספל גילוח עם שם.

יש לכם כלי גילוח ישנים בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותם יחד אתכם.