מסתכלים בעינית, מסובבים לאט, ובתוך הגליל נפתחת תמונה צבעונית וסימטרית, שלעולם לא חוזרת בדיוק על עצמה.
המצאה של מדען
את הקליידוסקופ המציא ב־1816 המדען הסקוטי דייוויד ברוסטר (David Brewster), שחקר את התנהגות האור, וקרא לו בשם שבנה מיוונית: תמונה יפה שמסתכלים בה. בתוך הגליל שתי מראות או שלוש, בזווית, ובקצה תא עם שברי זכוכית צבעונית. המראות משכפלות את השברים לתמונה סימטרית, וכל סיבוב מזיז אותם ויוצר תמונה חדשה. ההמצאה הפכה מיד ללהיט באירופה.
מסלון לחדר ילדים
במחצית השנייה של המאה ה־19 יוצרו קליידוסקופים שולחניים מפליז ומעץ, על מעמד, לעתים עם כמה תאים מתחלפים, והם עמדו בסלון כמו מיקרוסקופ או טלסקופ. במאה ה־20 הקליידוסקופ הפך לצעצוע זול מקרטון ומפח, שכמעט כל ילד החזיק פעם ביד. על צעצועים נוספים אפשר לקרוא בערך צעצועי פח.
איך מזהים
- עינית: חור קטן בקצה, לעתים עם עדשה או זכוכית שקופה.
- תא: תא עם שברי זכוכית, חרוזים או גלגל צבעוני שמסתובב.
- מראות: מראות מזכוכית בפנים, ובצעצועים זולים גם מתכת מבריקה.
- מעמד: בדגמים שולחניים מעמד מעץ או מפליז, שמאפשר להטות את הגליל.
מה קובע את הערך
- גיל, ופליז או עץ משובח.
- קליידוסקופ שולחני על מעמד.
- תאים מקוריים, שלמים ונקיים.
- יצרן ידוע, או קופסה מקורית.
- מראות שלמות ותמונה ברורה.
יש לכם קליידוסקופ ישן בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותו יחד אתכם.
