לפני שקיות התה, עלי התה נחלטו חופשיים בקומקום. כשמוזגים, העלים זורמים עם התה, ולכן עמדה ליד הקומקום מסננת קטנה, שהניחו על הספל לפני המזיגה.
מסננת וצלוחית
עם התפשטות שתיית התה באירופה במאה ה־18 הופיעו מסננות תה, בהתחלה כחלק מכלי הכסף של בתים אמידים. המסננת הקלאסית היא כף מנוקבת עם ידית, שמניחים על שפת הספל, ולצדה צלוחית קטנה שעליה מניחים אותה אחרי המזיגה כדי שהתה לא יטפטף על המפה. היו גם מסננות עם מעמד קבוע, ומסננות עם שתי ידיות שנשענות על הספל. את הקומקום עצמו אפשר להכיר בערך קומקום.
כדור התיון
דרך אחרת היא להכניס את עלי התה לתוך כלי מנוקב, שנפתח ונסגר, ולטבול אותו בכוס או בקומקום. כדורי תיון מכסף ומפליז, עם שרשרת קטנה, נפוצו מהמאה ה־19, ובמאה ה־20 הגיעו כלי תיון בצורות משעשעות, כמו קומקום, בית או פרח. כשנפוצו שקיות התה, אחרי מלחמת העולם השנייה, הגיעו לשולחן גם צלוחיות קטנות להנחת השקית המשומשת. על כלים נוספים לשעת התה אפשר לקרוא בערך מגשי תה ומעמדי עוגה.
איך מזהים
- ניקוב: בכסף ישן הניקוב נעשה לעתים בדוגמה מעוטרת, ולא כרשת אחידה.
- צלוחית: צלוחית תואמת עם שקע למסננת מעידה על סט מקורי.
- חותמות: בכסף יש חותמות על הידית או על השפה, ובציפוי כסף סימונים כמו EPNS.
- כדור תיון: שני חצאים מנוקבים, ציר וסגר קטן, ושרשרת עם טבעת או וו.
מה קובע את הערך
- גיל, וכסף עם חותמות ברורות.
- סט שלם של מסננת וצלוחית או מעמד.
- ניקוב מעוטר בעבודת יד.
- כלי תיון בצורה משעשעת או נדירה.
- מצב טוב, בלי חורים קרועים ובלי ידית מכופפת.
יש לכם מסננת תה ישנה בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותה יחד אתכם.
