פסל ברונזה כבד, עם פטינה כהה ומבריקה, עמד פעם על השולחן, על האח או על המזנון. הוא היה אמנות שאפשר להחזיק ביד, ולא רק לתלות על הקיר.
יציקה ופטינה
פסלי ברונזה נוצקים לרוב בשיטת השעווה האבודה: יוצרים דגם משעווה, עוטפים אותו בתבנית, ממיסים את השעווה ויוצקים במקומה ברונזה נוזלית. אחרי היציקה הפסל מקבל פטינה, שכבת צבע כימית חומה, ירקרקה או שחורה. במאה ה־19 פרחה בצרפת אסכולת האנימלייר (animaliers), פסלים של חיות, שאנטואן־לואי בארי (Antoine-Louis Barye) היה מהבולטים שבה. בווינה יוצרו פסלוני ברונזה קטנים וצבועים בצבעים עזים, של חיות ודמויות, שנקראים ברונזה וינאית.
ארט דקו ושפיאטר
בשנות ה־20 וה־30 נפוצו פסלי רקדניות ודמויות בסגנון ארט דקו (Art Deco), לעתים בשילוב של ברונזה ועצם, על בסיס משיש או מאוניקס. במקביל יוצרו הרבה פסלים זולים משפיאטר (spelter), סגסוגת אבץ שנראית כמו ברונזה. שפיאטר קל יותר, ואם מגרדים אותו בעדינות במקום נסתר, מתגלה צבע אפור כסוף, בעוד שבברונזה מתגלה צבע זהוב. על פסלונים מפורצלן אפשר לקרוא בערך פיגורינות פורצלן.
איך מזהים
- משקל: ברונזה כבדה ומצלצלת, ושפיאטר קל יותר ונשמע עמום.
- צבע: מתחת לפטינה ברונזה זהובה, ושפיאטר אפור כסוף.
- חתימה: חתימת אמן יצוקה בבסיס, ולעתים חותמת בית יציקה.
- בסיס: בסיס שיש או אוניקס, עם בורג וחיבור מתחת.
מה קובע את הערך
- אמן ידוע וחתימה ברורה.
- חותמת בית יציקה.
- פטינה מקורית, לא מצוחצחת.
- ברונזה ולא שפיאטר.
- מצב טוב, בלי חלקים שבורים או מודבקים.
יש לכם פסל ברונזה ישן בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותו יחד אתכם.
