מי שכתב בעט ציפורן או בעט נובע ידע שהדיו הטרי נמרח בקלות. כדי לייבש אותו השתמשו במספג: כלי קטן בצורת נדנדה, עם נייר סופג בתחתית וידית מלמעלה, שמגלגלים אותו בעדינות על הדף. המספג עמד על כל שולחן כתיבה, ליד הקסת והעטים.
מחול לנייר סופג
במשך מאות שנים ייבשו את הדיו בחול דק או באבקה, שפוזרו על הדף מכלי מחורר ואחר כך ננערו. באמצע המאה ה־19 נפוץ הנייר הסופג (blotting paper), נייר רך ולא מצופה שסופג את עודפי הדיו במגע. בהתחלה פשוט הניחו גיליון על הדף ולחצו ביד, ובהמשך הופיע המספג בצורת נדנדה: בסיס מעוגל שעליו מהדקים את הנייר הסופג בעזרת לוח עליון וכפתור או בורג, וידית לאחיזה. כשהנייר התמלא בכתמי דיו, החליפו אותו בחדש.
על שולחן הכתיבה
המספגים הפשוטים נעשו מעץ, והמהודרים מפליז, מברונזה, מכסף, מפורצלן, מאוניקס (onyx) ומשיש. הם היו לא פעם חלק מסט שולחני שלם, יחד עם קסת הדיו, מחזיק עטים, פותחן מכתבים ומשקולת נייר, כולם באותו עיטור. לצד המספג הקטן היה גם משטח כתיבה גדול מעור, עם נייר סופג במרכזו, שעליו כתבו. כשהעט הכדורי התפשט בשנות ה־50 וה־60 כבר לא היה צורך לייבש דיו, והמספג נשאר כקישוט ומזכרת. על הכלים שעמדו לצדו אפשר לקרוא בערכים קסת דיו ועט נובע.
איך מזהים
- צורה: בסיס מעוגל כמו נדנדה, לוח עליון שנפתח, ידית או גולה בראש.
- נייר: נייר סופג בתחתית, לפעמים עם שאריות כתמי דיו בכתב מראה, סימן שהמספג היה בשימוש.
- חומר: עץ, מתכת יצוקה, כסף עם חותמות, או פורצלן מצויר.
- סט: עיטור תואם לקסת, למחזיק העטים ולפותחן המכתבים מאותו שולחן.
מה קובע את הערך
- גיל, ובמיוחד מספגים מסוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20.
- ברונזה, כסף, פורצלן מצויר או אבן.
- עבודת יד, גילוף או עיטור מיוחד.
- סט שולחני שלם ותואם.
- ישראליאנה ומספגים עם כיתוב או הקדשה.
יש לכם מספג דיו ישן בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותו יחד אתכם.
