דלג לתוכן

ראש פינה · א׳ עד ה׳, 10:00 עד 17:00

סיגיפדיה

כיפות זכוכית

גבינה שצריך להגן עליה מזבובים, שעון יקר שצריך להגן עליו מאבק, זר פרחי שעווה שלא יחזיק מגע של יד: לכולם הייתה פעם כיפת זכוכית שקופה, שמכסה ומציגה בו זמנית.

בסלון הוויקטוריאני

במאה ה־19 כיפות זכוכית היו חלק קבוע מהסלון. מתחתן הוצגו שעונים, זרים מפרחי שעווה או משיער, ציפורים מפוחלצות, דגמים ומזכרות. כיפות גבוהות ואובאליות נופחו ביד, ועמדו על בסיס עץ עם חריץ שהשפה נכנסת לתוכו. במאה ה־20 נפוצו שעוני 400 ימים, שעוני שולחן גרמניים עם מטוטלת מסתובבת, שנמכרו לרוב מתחת לכיפת זכוכית. על שעונים נוספים אפשר לקרוא בערך שעון מטוטלת ואורלוגין.

במטבח ובגינה

במטבח שמרו מתחת לפעמון זכוכית גבינות ועוגות, לרוב על צלחת או מגש תואם. על מגשי עוגה עם פעמון אפשר לקרוא בערך מגשי תה ומעמדי עוגה. בגינות של צרפת ואנגליה השתמשו בפעמוני זכוכית גדולים, שנקראים cloche, כדי להגן על שתילים מקור ולחמם אותם, כמו חממה קטנה.

איך מזהים

  • זכוכית: בכיפות ישנות הזכוכית דקה, עם בועות קטנות ושינויים בעובי.
  • בסיס: בסיס עץ עם חריץ או בסיס שיש, שלעתים נשאר לבד אחרי שהכיפה נשברה.
  • ידית: בפעמוני מטבח ידית או כפתור למעלה, ובכיפות תצוגה בדרך כלל אין.
  • שפה: כדאי לבדוק שברים קטנים בשפה התחתונה, ששם הכיפה נפגעת לרוב.

מה קובע את הערך

  • גיל, וכיפה מנופחת ביד.
  • כיפה שלמה, בלי סדקים ובלי שברים בשפה.
  • בסיס מקורי שמתאים בדיוק.
  • כיפה גבוהה או אובאלית, שקשה למצוא.
  • מה שמוצג בתוכה, כמו שעון או זר מקורי.

יש לכם כיפת זכוכית ישנה בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותה יחד אתכם.

לשתף: WhatsApp Facebook

פריטים כאלה אצלנו עכשיו

בחנות