מנורת התקרה מאירה את כל החדר מלמעלה. בבית פשוט היא הייתה נורה עם אהיל אחד, ובבית אמיד נברשת גדולה שהבריקה כמו תכשיט.
מנרות לחשמל
הנברשות הראשונות נשאו נרות, ואחר כך מבערי גז. בסוף המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20 הגיעה הנורה החשמלית, ונברשות קריסטל ופליז הותאמו לחשמל, עם חוטים שעוברים בתוך הזרועות. טיפות הקריסטל שברו את האור לכל הכיוונים, ונברשת גדולה הייתה סמל של עושר. על תאורה לפני החשמל אפשר לקרוא בערך מנורת נפט ועששית.
אהילים ובונקרים
במחצית הראשונה של המאה ה־20 נפוצו מנורות תקרה עם אהילי זכוכית, חלביים, צבעוניים או חרוטים, ובשנות ה־20 וה־30 מנורות בסגנון ארט דקו (Art Deco). מנורת הבונקר, אהיל עגול וחזק מזכוכית עם רשת מגן, נבנתה במקור לספינות ולמקומות עבודה, והיום היא פריט מבוקש לעיצוב. על אהילים ומנורות שולחן אפשר לקרוא בערכים אהילים ומנורות שולחן.
איך מזהים
- זרועות: זרועות מתכת עם חיווט בתוכן, ובסיס לתקרה.
- קריסטל: טיפות קריסטל כבדות שמפזרות אור בצבעים, לעומת זכוכית קלה.
- אהילים: אהילים מקוריים מאותו דגם, לעתים עם חותמת יצרן.
- חיווט: חיווט ישן, שלרוב צריך להחליף לפני שימוש.
מה קובע את הערך
- גיל, וקריסטל חתוך.
- אהילים מקוריים שלמים.
- עיצוב תקופתי, כמו ארט דקו או בונקר.
- יצרן ידוע.
- כל הטיפות, השרשראות והחלקים.
יש לכם מנורת תקרה או נברשת ישנה בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותה יחד אתכם.




