דלג לתוכן

ראש פינה · א׳ עד ה׳, 10:00 עד 17:00

סיגיפדיה

גלגל טוויה

צמר גולמי הופך לחוט רק כשמסובבים אותו. במשך אלפי שנים טוו נשים ביד, בעזרת פלך וכישור, ומימי הביניים הגיע לאירופה גלגל הטוויה, שעמד בכל בית כפרי ליד האח.

מפלך לגלגל

הכלי הקדום לטוויה הוא הפלך, מקל עם משקולת עגולה שמסובבים ביד, והחוט נכרך עליו. גלגל הטוויה הופיע באסיה, והגיע לאירופה במאה ה־13. בגלגל הגדול מסובבים ביד, ובמאה ה־16 התפשט בגרמניה גלגל קטן יותר עם דוושה ומנגנון כפול, שטווה ומלפף את החוט בבת אחת, וכך הידיים פנויות להזנת הצמר.

מהבית לבית החרושת

במשך מאות שנים טוויה הייתה עבודה ביתית של נשים, בערבים ובחורף. במחצית השנייה של המאה ה־18, עם מכונות הטוויה של המהפכה התעשייתית, העבודה עברה לבתי חרושת, וגלגל הטוויה הפך בהדרגה לחפץ של כפר, של מסורת ושל נוסטלגיה. במאה ה־20 נפוצו דגמים מוקטנים של גלגלי טוויה כחפצי נוי ומזכרות. על כלי עבודה ביתיים נוספים לבד ולחוט אפשר לקרוא בערך מכונת תפירה.

איך מזהים

  • גלגל: חישורים מחורטים ושפה מעץ מכופף או מחוברת מקטעים.
  • מנגנון: דוושה, מוט חיבור, ופלך עם סליל שמסתובבים חלק.
  • עץ: חריטה ידנית, ובגלגלים ישנים שחיקה בדוושה ובנקודות האחיזה.
  • דגם מוקטן: גלגל קטן לנוי, שלעתים מסתובב אבל לא נועד לטוויה.

מה קובע את הערך

  • גיל, וגלגל שלם עם כל החלקים המקוריים.
  • עבודת חריטה עדינה.
  • מנגנון שמסתובב חלק.
  • מקור ידוע, כמו גלגל ממסורת כפרית מסוימת.
  • דגם מוקטן מעוצב היטב.

יש לכם גלגל טוויה ישן בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותו יחד אתכם.

לשתף: WhatsApp Facebook