דלג לתוכן

ראש פינה · א׳ עד ה׳, 10:00 עד 17:00

סיגיפדיה

לוח צפחה

לפני שהנייר היה זול מספיק לכל ילד, למדו לכתוב על לוח אבן קטן. כותבים בעט צפחה, מוחקים בספוג לח, וכותבים שוב. על הלוח של התלמיד היו לא פעם ספוג וסמרטוט קשורים בחוט.

אבן שאפשר לכתוב עליה

צפחה היא אבן שמתפצלת לשכבות דקות וחלקות, ולכן אפשר לחתוך ממנה לוחות דקים. במאה ה־18 וה־19 נפוצו לוחות צפחה קטנים במסגרת עץ בבתי ספר באירופה ובארצות הברית, ומשם הגיעו גם לחדרים ולבתי הספר בארץ. כותבים עליהם בעט צפחה, מקל דק מצפחה רכה, שבגרמנית נקרא Griffel, והכתב יוצא אפור בהיר. בהמשך יוצרו גם לוחות מקרטון או מפח מצופה, שחיקו את הצפחה.

מהלוח הקטן ללוח הכיתה

בכיתה עצמה עמד לוח גדול, בהתחלה מלוחות צפחה אמיתיים ובהמשך מעץ צבוע בשחור או בירוק, שעליו כתב המורה בגיר. כשהנייר והעיפרון הוזלו, בתחילת המאה ה־20, לוחות הצפחה הקטנים נעלמו בהדרגה מהכיתות, ונשארו בעיקר כמשחק ילדים ולרשימות במטבח ובחנות. על כלי הכתיבה שהחליפו אותם אפשר לקרוא בערך קסת דיו.

איך מזהים

  • אבן: לוח אפור כהה, דק וקר למגע, לעתים עם שכבות דקות שנראות בשפה.
  • מסגרת: מסגרת עץ מחוברת בפינות, לעתים עם חור לחוט של הספוג.
  • שורות: בחלק מהלוחות צד אחד חלק וצד שני עם שורות או משבצות חרוטות.
  • כיתוב: שם יצרן או חנות מוטבע על המסגרת, או שם הילד חרוט עליה.

מה קובע את הערך

  • גיל, ולוח שלם בלי סדקים.
  • מסגרת עץ מקורית ושלמה.
  • לוח כפול מתקפל, או לוח עם חשבונייה.
  • עט צפחה, ספוג או נרתיק מקוריים.
  • כיתוב, שם או ציור מקורי מהתקופה.

יש לכם לוח צפחה ישן בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותו יחד אתכם.

לשתף: WhatsApp Facebook