על שולחן הכתיבה, ליד הקסת והמספג, עמדה סכין קטנה עם להב שטוח וידית מעוטרת. כל בוקר, כשהגיע הדואר, החליקו אותה בזהירות לאורך שפת המעטפה. הסכין לפתיחת מכתבים הייתה כלי עבודה, אבל גם מתנה, מזכרת וקישוט אישי.
מסכין נייר לסכין מכתבים
עד המאה ה־19 לא השתמשו כמעט במעטפות: מקפלים את הדף עצמו וסוגרים אותו בשעווה. סכין לחיתוך נייר (paper knife) שימשה אז בעיקר לפתיחת דפי ספרים, שנמכרו כשהדפים עדיין מחוברים זה לזה בקיפולים, והקורא חתך אותם בעצמו תוך כדי קריאה. באמצע המאה ה־19, כשהדואר הפך לזול ונגיש והמעטפות נכנסו לשימוש רחב, הפכה הסכין לכלי לפתיחת מכתבים. ברוב הסכינים הלהב שטוח וקהה, כדי שיפתח את המעטפה בלי לקרוע אותה ובלי לפגוע במכתב שבתוכה.
כסף, שנהב ועץ זית
בסוף המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20 יוצרו סכינים מכסף, משנהב, מעצם, מקרן, מאם הפנינה ומברונזה, בסגנונות ארט נובו וארט דקו, ולא פעם כחלק מסט שולחני עם קסת, מספג ומחזיק עטים. נפוצו גם סכינים בצורת חרב או פגיון, סכיני פרסומת עם שם של חברה, וסכינים שנעשו מתרמילי פגזים בידי חיילים במלחמת העולם הראשונה. בארץ יצרו בתי מלאכה, ביניהם בצלאל, סכינים לפתיחת מכתבים מכסף, מנחושת ומפליז עם נופים, סמלים וכיתובים, ובירושלים ובבית לחם נמכרו לעולי רגל ולתיירים אינספור סכינים מעץ זית. על הכלים שעמדו לצד הסכין על שולחן הכתיבה אפשר לקרוא בערכים קסת דיו ומספג דיו.
איך מזהים
- להב: להב שטוח, דק וקהה, לרוב בלי חוד חד, שונה מסכין מטבח או מסכין גילוף.
- חותמות: על סכיני כסף מופיעות חותמות טוהר כמו 800, 925 או Sterling, ולפעמים סמל היצרן או בית המלאכה.
- ידית: גילוף, ריקוע, חריטה, אמייל או שיבוץ, ולפעמים כיתוב, שם או הקדשה.
- חומר: שנהב כבד עם סיבים דקים, עצם קלה יותר עם נקודות קטנות, ועץ זית עם דוגמת טבעות בולטת.
מה קובע את הערך
- גיל, ובמיוחד סכינים מסוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20.
- כסף עם חותמות ברורות.
- ידית משנהב, מאם הפנינה או מקרן בעבודת יד.
- עיצוב ארט נובו וארט דקו.
- ישראליאנה מוקדמת וסכינים מבתי מלאכה ידועים, כמו בצלאל.
- סט שולחני שלם ותואם.
יש לכם סכין ישנה לפתיחת מכתבים בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותה יחד אתכם.
