סיר לבן עם שפה כחולה, ספל מנומר שמחזיק חום, קנקן חלב עם מכסה ודלי קטן לכביסה. כלי האמייל היו כמעט בכל מטבח, בעיר ובכפר, וכל מי שגדל עם סיר כזה זוכר את הצליל שלו על הכיריים ואת הנקודה השחורה שנשארה כשהוא נפל.
זכוכית על מתכת
אמייל הוא שכבה של זכוכית טחונה שמורחים על מתכת ושורפים בתנור בחום גבוה, עד שהיא נמסה ונצמדת אליה. הטכניקה עתיקה מאוד, ובמשך מאות שנים שימשה בעיקר לתכשיטים ולחפצי נוי. באמצע המאה ה־19 התחילו מפעלים באירופה, ובמיוחד בגרמניה ובאוסטריה, לצפות באמייל כלי מטבח מברזל ומפלדה. הציפוי הגן על המתכת מחלודה, לא העביר טעם לאוכל והיה קל לניקוי.
כלי של כולם
כלי האמייל היו זולים, קלים ועמידים יותר מכלי חרס וחרסינה, ולכן הגיעו לכל בית. הם יוצרו בכל הצבעים: לבן עם שוליים כחולים או שחורים, אדום, ירוק, כחול, צהוב, ולפעמים עם דוגמה מנומרת או עם פרחים מודפסים. היו סירים, קנקנים, ספלים, קערות, כדי מים, דליים, סירי לילה, וכלי אחסון עם כיתוב כמו "סוכר", "קמח" ו"קפה" בשפות שונות.
בארץ כלי האמייל ליוו את החלוצים, את הקיבוצים ואת המעברות. ספל אמייל לתה, סיר אמייל על הפתיליה וקערת אמייל לכביסה היו חלק מהחיים, ובבתים רבים הם נשמרו גם אחרי שהגיעו כלי הנירוסטה והפלסטיק.
איך מזהים
- ציפוי: מבריק וקשה, מעט כבד יותר מצבע רגיל, ונראה כמו זכוכית.
- קילופים: במקומות שהאמייל התקלף רואים את המתכת הכהה שמתחת, ולפעמים חלודה.
- שוליים: לכלים רבים יש שפה בצבע אחר, לרוב כחול או שחור.
- חותמת: בתחתית מופיעה לפעמים חותמת של היצרן או הארץ, ולפעמים מספר שמציין את הגודל.
מה קובע את הערך
- צבע ודוגמה: צבעים מיוחדים, דוגמה מנומרת או פרחים מודפסים מבוקשים יותר מלבן פשוט.
- מצב: מעט קילופים, סדקים ומכות, ובלי חורים.
- כיתוב: כלי אחסון עם כיתוב, ובמיוחד כיתוב בעברית.
- סטים שלמים, כמו סט כלי אחסון או סט קנקן וספלים.
- גיל וחותמת של יצרן.
יש לכם כלי אמייל ישנים בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותם יחד אתכם.
