שעון היד נראה לנו היום מובן מאליו, אבל במשך דורות גבר אמיתי נשא שעון כיס, ושעון על פרק היד נחשב תכשיט של נשים.
מתכשיט לכלי עבודה
שעוני יד ראשונים יוצרו במאה ה־19 בעיקר לנשים, כתכשיט על צמיד. ב־1904 עיצב לואי קרטייה (Louis Cartier) שעון יד לטייס אלברטו סנטוס־דומון (Alberto Santos-Dumont), שלא יכול היה להוציא שעון כיס בזמן טיסה. במלחמת העולם הראשונה גילו החיילים כמה שעון על היד נוח בשדה הקרב, ואחרי המלחמה שעון היד החליף בהדרגה את שעון כיס.
מכני, אוטומטי, קוורץ
השעונים הראשונים היו מכניים, וצריך היה למתוח אותם כל יום בכתר הקטן בצד. בשנות ה־20 וה־30 הופיעו שעונים אוטומטיים, שנמתחים לבד מתנועת היד. ב־1969 הוציאה חברת סייקו (Seiko) את שעון הקוורץ הראשון לשוק, ובשנות ה־70 הופיעו השעונים הדיגיטליים. שעון יד היה מתנה נפוצה לבר מצווה, לסיום לימודים ולפרישה. על שעונים נוספים אפשר לקרוא בערך שעון מעורר.
איך מזהים
- לוח: שם היצרן על הלוח, וכיתוב כמו Swiss Made בתחתיתו.
- מנגנון: שם יצרן ומספר קליבר על המנגנון, שנראה כשפותחים את הגב.
- גב: מספר סידורי, חותמות זהב או כסף, ולעתים הקדשה חרוטה.
- מקוריות: לוח, מחוגים וכתר מקוריים, ולא חלקים שהוחלפו.
מה קובע את הערך
- יצרן ידוע.
- מנגנון מקורי ותקין.
- לוח מקורי, לא צבוע מחדש.
- זהב, או גוף בעיצוב מיוחד.
- קופסה ותעודה מקוריות.
יש לכם שעון יד ישן בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותו יחד אתכם.



