דלג לתוכן

ראש פינה · א׳ עד ה׳, 10:00 עד 17:00

סיגיפדיה

קנקני מים

על שולחן האוכל עמד קנקן מלא מים, ובקיץ עמד במטבח כד חרס שבו המים נשארו קרים. הקנקן היה כלי פשוט ויומיומי, אבל גם מקום שבו ציירים וקדרים יכלו להשתעשע.

חרס, פורצלן וזכוכית

כלי חרס לא מזוגג מקרר את המים: מעט מים מחלחלים החוצה ומתאדים, והאידוי מקרר את מה שבפנים. לכן במזרח התיכון ובארצות חמות השתמשו במשך אלפי שנים בכדים ובקנקנים מחרס. על השולחן האירופי עמדו קנקני פאיינס ופורצלן, למשל מלימוז׳ (Limoges), וקנקני זכוכית וקריסטל. בחדרי השינה עמד קנקן גדול לצד קערת רחצה, שעליו אפשר לקרוא בערך כד וקערת רחצה.

קנקנים צבעוניים

במאה ה־20 נפוצו קנקני קרמיקה מצוירים, מכל העולם: קנקנים מרוקאים בגוונים של צהוב, כחול וירוק, קנקנים איטלקיים וצרפתיים כפריים, וקנקני קרמיקה ישראלית בעבודת יד. רבים נעשו בצורת דמות או חיה. על כדי החרס הגדולים אפשר לקרוא בערך כדי חרס.

איך מזהים

  • חומר: חרס לא מזוגג מרגיש מחוספס ונושם, ופורצלן דק ושקוף מעט מול האור.
  • חותמת: שם יצרן או סטודיו בתחתית, לעתים חרוט ביד.
  • עיטור: ציור ידני, שבו קווי המכחול נראים, או הדפס אחיד.
  • סט: כוסות, קערה או מגש תואמים.

מה קובע את הערך

  • גיל, ויצרן ידוע.
  • עיטור מצויר ביד.
  • קרמיקה ישראלית של סטודיו מוכר.
  • סט שלם עם כוסות או קערה.
  • מצב בלי סדקים ובלי שברים קטנים בפיה ובשפה.

יש לכם קנקן מים ישן בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותו יחד אתכם.

לשתף: WhatsApp Facebook