לא כל צלחת נועדה לאוכל. חלק מהצלחות היפות ביותר בבית לא ראו אף פעם שולחן: הן נתלו על הקיר, או עמדו על מעמד בוויטרינה.
צלחת על הקיר
תליית צלחות מצוירות על הקיר נפוצה באירופה כבר במאה ה־18 וה־19, בעיקר צלחות פאיינס כחולות ולבנות מהולנד ומאנגליה, וצלחות פורצלן עם פרחים, ציפורים ונופים. את הצלחת תלו בעזרת קולב קפיצי מתיל, או דרך חורים קטנים שנעשו בבסיס עוד לפני השריפה בתנור. על הארון שבו עמדו צלחות נוי אפשר לקרוא בערך ויטרינה.
צלחות אספנות
ב־1895 הוציא בית החרושת הדני בינג ושרנדל (Bing & Grøndahl) צלחת חג מולד כחולה עם תאריך, וב־1908 הצטרף אליו רויאל קופנהגן (Royal Copenhagen). מאז יצאה צלחת חדשה בכל שנה, ואספנים התחילו לאסוף סדרות שלמות. במאה ה־20 נפוצו צלחות אספנות בנושאים שונים, וצלחות מזכרת עם נוף של עיר או סמל של מוסד. על פריטי פורצלן נוספים אפשר לקרוא בערך פיגורינות פורצלן.
איך מזהים
- חותמת: שם יצרן, ארץ ייצור ולעתים שם הדגם מאחור.
- תלייה: שני חורים קטנים או חריץ בגב, שנעשו לפני השריפה.
- שנה: בצלחות אספנות שנה מודפסת בחזית או מאחור.
- ציור: ציור ידני עם קווי מכחול, או הדפס אחיד.
מה קובע את הערך
- יצרן ידוע.
- ציור ידני.
- שנה מוקדמת בסדרת אספנות.
- נושא מעניין או נדיר.
- מצב בלי סדקים ובלי שברים קטנים בשפה.
יש לכם צלחת נוי ישנה בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותה יחד אתכם.




