בקבוק יין שנפתח ולא נגמר צריך פקק. במקום לדחוף בחזרה את פקק השעם, השתמשו בפקק מיוחד, ולפעמים הפקק הזה היה יפה יותר מהבקבוק עצמו.
דמויות מעץ
מסוף המאה ה־19 נפוצו באלפים, בטירול האוסטרית ובצפון איטליה, פקקי עץ מגולפים ביד, עם ראשים של איכרים, נזירים, ציידים ושיכורים מחייכים. בחלק מהם יש מנגנון קטן: כשלוחצים על מנוף בגב, הדמות מרימה כוס, מזיזה את הראש או פותחת את הפה. פקקים כאלה נמכרו כמזכרת לתיירים, ונאספים היום בסטים.
כסף, קריסטל ופרסומת
לבקבוקי יין ומשקאות יוצרו גם פקקים מכסף, מציפוי כסף ומקריסטל, לעתים עם ראש פיגורטיבי של חיה או פרי, ופקקים עם פיה למזיגה, שמונעים טפטוף. באמצע המאה ה־20 חילקו יקבים וחברות משקאות פקקים עם הסמל שלהם. על הכלים שפתחו את הבקבוק אפשר לקרוא בערך פותחנים וחולצי פקקים, ועל הדקנטר שאליו מזגו את היין בערך דקנטר.
איך מזהים
- ראש: ראש מעוטר, מגולף, יצוק או מלוטש, על מוט שעם או גומי.
- מנגנון: בפקק מכני מנוף או כפתור שמניע את הדמות.
- גילוף: סימני סכין עדינים מעידים על עבודת יד.
- חותמות: בכסף חותמות על הצוואר, ולעתים שם יצרן או מקום.
מה קובע את הערך
- גילוף ידני עדין.
- פקק מכני שעובד.
- כסף עם חותמות.
- דמות מעניינת או נדירה.
- סט פקקים שלם.
יש לכם פקקים ישנים לבקבוקים בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותם יחד אתכם.
