בכניסה לבית עמד פעם גליל גבוה, ובו מטריות ומקלות הליכה. כשנכנסים מהגשם, המטרייה הרטובה נשארת בו, והטיפות נאספות בתחתית ולא על הרצפה.
מטרייה לכל בית
מטריות לגשם נכנסו לשימוש רחב באירופה במאה ה־18, ובמאה ה־19 כמעט לכל בית עירוני היו כמה. איתן הגיע גם הסטנד, שעמד בכניסה לצד מקלות ההליכה של בני הבית. על המקלות עצמם אפשר לקרוא בערך מקל הליכה. בבתים ויקטוריאניים הסטנד היה לעתים חלק ממתלה כניסה גדול, עם מראה, ווים ומדף לכובעים.
חומרים וסגנונות
באנגליה של המאה ה־19 נפוצו סטנדים מברזל יצוק, עם עיטורים של צמחים ודמויות, ומגש טיפות נשלף. בתי חרושת לקרמיקה ייצרו גלילים גבוהים במג׳וליקה (majolica) צבעונית, ומסין ומיפן הגיעו גלילי פורצלן מצוירים. במזרח התיכון ובארץ נפוצו מעמדים מנחושת ומפליז מרוקעים, שהיום משמשים לא פעם גם לאגרטל גדול או לסל ניירות.
איך מזהים
- צורה: גליל גבוה, או מסגרת עם טבעות ומגש תחתון.
- מגש: בסטנדים מברזל יצוק יש מגש טיפות נשלף, שלעתים אבד או הוחלף.
- חותמת: שם יצרן או מספר דגם יצוק או מוטבע בתחתית.
- קרמיקה: בגלילי קרמיקה ופורצלן כדאי לבדוק סדקים בשפה ובתחתית.
מה קובע את הערך
- גיל ועבודת יד.
- עיטור עשיר, יצוק, מרוקע או מצויר.
- מגש טיפות מקורי.
- גליל קרמיקה או פורצלן שלם, בלי סדקים.
- חותמת יצרן.
יש לכם סטנד למטריות ישן בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותו יחד אתכם.
