על מגש הקפה או התה עמדו תמיד שניים קטנים: סוכרון עם מכסה, וחלבון קטן לחלב או לשמנת. כל אחד מוסיף כמה שהוא רוצה, ישירות לספל.
הסוכר היקר
במאה ה־17 וה־18 הסוכר היה יקר, ונשמר בקופסה נעולה או בסוכרון עם מכסה. את הגושים הקשים חתכו בצבת סוכר, ולקחו מהם במלקחיים קטנים, שעליהם אפשר לקרוא בערך סכו״ם. עם הזמן הסוכרון הפך לחלק מכל סט קפה ותה, יחד עם החלבון, שבו הוגש חלב חם או קר ושמנת.
הפרה על השולחן
במאה ה־18 התחילו צורפי כסף באנגליה לייצר חלבונים בצורת פרה: החלב נשפך מהפה, והזנב משמש ידית. החלבון בצורת פרה נעשה פופולרי, ויוצר גם מקרמיקה ומפורצלן עד המאה ה־20. על הספלים שאליהם נמזג החלב אפשר לקרוא בערך ספלים ותחתיות, ועל המגש שעליו עמדו בערך מגשי תה ומעמדי עוגה.
איך מזהים
- מכסה: בסוכרון מכסה תואם, לעתים עם חריץ לכפית.
- פיה: בחלבון פיה קטנה וידית, בגודל של כף יד.
- סט: עיטור ותחתית זהים לקנקן ולספלים מאותו סט.
- חותמות: בכסף חותמות על הבסיס, ובפורצלן חותמת יצרן.
מה קובע את הערך
- יצרן ידוע, או כסף עם חותמות.
- זוג תואם ושלם.
- מכסה מקורי.
- חלבון פיגורטיבי, כמו חלבון בצורת פרה.
- מצב בלי סדקים ובלי שברים קטנים.
יש לכם סוכרון או חלבון ישן בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותו יחד אתכם.




