זכוכית לא באמת חותכים. הזגג חורט עליה קו דק, מקיש או מפעיל לחץ קטן, והזכוכית נשברת בדיוק לאורך הקו.
יהלום וגלגלת
במשך מאות שנים חרטו זגגים את הזכוכית ביהלום קטן שקבוע בקצה ידית. בשנות ה־60 של המאה ה־19 נרשם בארצות הברית פטנט על חותך זכוכית עם גלגלת פלדה קשה, זול וקל לשימוש, והוא הפך לכלי הנפוץ ביותר. בצד הראש של חותכים רבים יש חריצים בגדלים שונים, לשבירת שוליים צרים של זכוכית.
הזגג
הזגג עבר פעם בשכונות עם לוחות זכוכית על הגב, והחליף שמשות שבורות במקום. לצד חותך הזכוכית החזיק מרית למרק, סרגל ופטיש קטן. לחיתוך אריחים קרמיים יוצרו חותכים גדולים יותר, עם מסילה וידית לחץ. על ארונות עם דלתות זכוכית אפשר לקרוא בערך ויטרינה.
איך מזהים
- ראש: גלגלת זעירה מסתובבת, או יהלום קטן בקצה.
- חריצים: חריצים בצד הראש לשבירת שוליים.
- ידית: ידית עץ, פליז או פלדה, לעתים עם שם יצרן.
- קופסה: קופסה קטנה או נרתיק, ולעתים גלגלות רזרביות.
מה קובע את הערך
- גיל, וחותך יהלום מקורי.
- ידית מעץ משובח או מפליז.
- קופסה מקורית.
- סט עם גלגלות מתחלפות.
- מצב טוב, בלי חלודה.
יש לכם חותך זכוכית ישן בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותו יחד אתכם.
