"הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי" (ישעיהו סו, א). ההדום הוא רהיט פשוט מאוד, שרפרף נמוך שעליו מניחים את הרגליים, ובכל זאת הוא עבר עיצובים רבים: מכסא המלכים העתיק ועד הפוף בסלון של שנות ה־70.
מכסא מלכים לסלון
במצרים העתיקה ובמזרח הקדום עמד הדום לפני כס המלך, כדי שרגלי המלך לא ייגעו ברצפה. באירופה של המאות ה־17 וה־18 ההדום היה חלק מהריהוט של בתים אמידים, מגולף ומרופד כמו הכורסאות שלצדו. בתקופה הוויקטוריאנית ההדום נכנס כמעט לכל סלון, ולא פעם רופד ברקמת גובלן (Gobelin) של פרחים, שנשות הבית רקמו בעצמן.
העות׳מאני והפוף
באמצע המאה ה־18 הגיע לאירופה מושב מרופד נמוך בלי משענת, בהשראת המושבים של האימפריה העות׳מאנית, והוא נקרא עות׳מאני (ottoman). חלק מההדומים האלה נבנו עם מכסה ותא אחסון. במאה ה־20 נפוץ הפוף (pouf), הדום רך ועגול, ובשנות ה־60 וה־70 נפוצו פופים מעור מרוקאי רקום, הדומים מסקאי לפינת האיפור, והדומים תואמים לכורסאות מעוצבות.
איך מזהים
- גובה: הדום רגליים נמוך מכיסא, לרוב בגובה של 20 עד 40 ס״מ.
- רגליים: רגלי עץ קצרות, מחורטות או מגולפות, לעתים עם גלגלי פליז או חרסינה.
- ריפוד: בהדומים ישנים הריפוד ממולא בשיער סוס או בקש, ומתחתיו קפיצים או רצועות.
- אחסון: מכסה על ציר ותא בתוך ההדום.
מה קובע את הערך
- גיל, ורגליים מגולפות או גלגלים מקוריים.
- ריפוד מקורי, או רקמת גובלן בעבודת יד.
- עור איכותי, רקום או מעוטר.
- הדום שמגיע עם הכורסה שאליה תוכנן.
- מצב טוב של השלד, בלי רעידות ובלי סדקים.
יש לכם הדום ישן בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותו יחד אתכם.
