על השיש במטבח של סבתא עמד ארגז גדול, לפעמים מאמייל (émail) לבן עם הכיתוב BREAD באותיות כחולות, לפעמים מעץ עם תריס נגלל. בתוכו חיכה הלחם של אותו יום, עטוף במגבת, וליד הארגז עמד פורס הלחם.
לשמור על הלחם
לחם היה במשך דורות המזון הבסיסי של כל בית, ונאפה או נקנה בכמות של כמה ימים. כדי שלא יתייבש, לא יעלה עובש ולא יגיעו אליו עכברים וחרקים, שמרו אותו בתיבות עץ, בסלים עם מכסה ובכדי חרס גדולים. במאה ה־19 נפוצו באנגליה ובאירופה כדי חרס מזוגגים עם מכסה, שנקראו כדי לחם, ותיבות עץ עם מכסה משופע שנתלו על הקיר או עמדו על השיש.
פח, אמייל ותריס
בסוף המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20 יוצרו ארגזי לחם מפח צבוע ומאמייל, עם חורי אוורור קטנים, ועליהם הכיתוב Bread באנגלית, Brot בגרמנית או Pain בצרפתית. לא פעם הם נמכרו כחלק מסט מטבח, יחד עם קופסאות לסוכר, לקמח, לתה ולקפה. בשנות ה־30 עד ה־60 נפוצו ארגזים עם תריס עץ נגלל, וארגזי פח צבעוניים בעיצוב של התקופה, ובהמשך גם ארגזים מאלומיניום, מפורמייקה ומפלסטיק. בארץ יוצרו ארגזי לחם מאלומיניום ומפח, ונפוצו גם ארגזים מאמייל מאירופה. על קופסאות המטבח האחרות אפשר לקרוא בערכים קופסאות פח וכלי אמייל.
איך מזהים
- מבנה: קופסה גדולה ומוארכת, עם מכסה עליון, דלת צד או תריס, ולפעמים חורי אוורור.
- כיתוב: המילה לחם באחת השפות, מצוירת, מודפסת או מוטבעת על המכסה או על החזית.
- חומר: אמייל כבד עם שוליים כהים, פח מודפס, עץ עם תריס או חרס מזוגג.
- סימון: תווית, חותמת או כיתוב של היצרן בתחתית או מאחור.
מה קובע את הערך
- גיל, ובמיוחד ארגזי אמייל וכדי חרס מתחילת המאה ה־20 ולפני כן.
- כיתוב וצבע מקוריים, בלי צבע חדש.
- אמייל בלי שברים וחלודה.
- תריס או מכסה שעובדים כמו שצריך.
- סט תואם עם קופסאות המטבח.
- ציור יד או עיצוב מיוחד.
יש לכם ארגז לחם ישן בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותו יחד אתכם.
