חולה ששוכב במיטה לא יכול לשתות מכוס רגילה. בשבילו יוצר ספל מיוחד, עם פיה ארוכה ומכסה חלקי, שבעזרתו אפשר להשקות ולהאכיל אותו בלי לשפוך.
ספל לחולה ששוכב
ספל ההאכלה (invalid feeding cup) הוא ספל נמוך, שהפתח שלו מכוסה רק בחלקו, עם ידית בצד ופיה ארוכה שיוצאת מתחתית הספל. המטפל ממלא אותו דרך החלק הפתוח, ומקרב את הפיה לפי החולה, שיכול לשכב או לשבת למחצה. המכסה החלקי מונע מהנוזל להישפך כשמטים את הספל. בספלים כאלה נתנו לחולים מים, חלב, מרק, תרופות, ודייסה דלילה שנקראה באנגלית פאפ (pap), מים או חלב עם לחם או קמח. בספלים דומים, וגם בסירת הדייסה, האכילו תינוקות, ועל כך אפשר לקרוא בערך כלי אוכל לילדים.
מסירת הדייסה ועד הפורצלן
לפני ספל ההאכלה השתמשו בסירת דייסה (pap boat), כלי קטן בצורת סירה עם שפך, בלי ידית ובלי מכסה, שנעשה מכסף, מפיוטר או מקרמיקה. בסוף המאה ה־18 ייצר בית החרושת של ג׳וזיה וג׳ווד (Josiah Wedgwood) ספלי האכלה מקרמיקה בצבע שמנת (creamware), שהייתה קלה לניקוי והתאימה לשימוש רפואי. במאה ה־19 עבר הייצור למפעלים בסטפורדשייר (Staffordshire) באנגליה, שייצרו ספלים לבנים וספלים מעוטרים בהדפס מעבר בכחול ולבן, למשל של קופלנד וגארט (Copeland & Garrett), יורשי ספוד (Spode). במאה ה־20 נפוצו ספלי האכלה מחרסינה לבנה פשוטה לבתי חולים, ואחר כך מאמייל, מזכוכית ומפלסטיק.
איך מזהים
- צורה: ספל נמוך, ופתח שמכוסה רק בחלקו.
- פיה: פיה ארוכה ודקה שיוצאת מתחתית הספל, ולא משפתו כמו בקנקן.
- ידית: ידית אחת בצד, לפעמים בזווית ישרה לפיה.
- חותמת: שם יצרן או סימן בית חרושת בתחתית.
מה קובע את הערך
- גיל, וחותמת של יצרן ידוע.
- עיטור בהדפס מעבר, ובמיוחד בכחול ולבן.
- סירת דייסה מכסף, עם חותמות.
- פיה שלמה, בלי סדקים ובלי קילופים.
- צורה או עיטור נדירים.
יש לכם ספל האכלה ישן בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותו יחד אתכם.
