מספריים קטנים, שהידיות שלהם יוצרות את גוף החסידה ורגליה, והלהבים הם המקור הארוך שלה. לפי מסורת עתיקה, אלה היו מספרי הלידה של המיילדות, שבהם נחתך חבל הטבור של התינוק שזה עתה נולד, והחסידה, שלפי האגדה האירופית מביאה את התינוקות, הייתה הסמל המתאים.
החסידה של המיילדת
מספרי חסידה מופיעים בגרמניה ובהולנד לפחות מהמאה ה־18, ולפי המסורת המיילדות נשאו אותם בתיק יחד עם שאר כלי העבודה. אין הרבה תיעוד מדויק לשימוש הזה, והחוקרים חלוקים עד כמה הוא היה נפוץ, אבל הקשר בין החסידה ללידה הפך את המספריים האלה למתנה מסורתית למיילדות ולאימהות צעירות. מספרי לידה הולנדיים מהמאה ה־19, מברונזה ומברזל, עם חריטה של נוצות וגימור ידני, נאספים היום.
מספרי רקמה
במאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20 הפכו מספרי החסידה למספרי רקמה ותפירה, קטנים וחדים, שנמצאו בקופסת התפירה של כמעט כל בית. הם ממשיכים להיות מיוצרים עד היום, לרוב בציפוי זהב או ניקל, ולכן חשוב להבחין בין מספריים ישנים לבין העתקים חדשים. על הכלים שעמדו לצדם אפשר לקרוא בערך קופסת תפירה.
איך מזהים
- צורה: גוף חסידה שהוא ציר המספריים, רגליים שהן טבעות האחיזה ומקור שהוא הלהבים. בחלק מהדגמים החסידה נושאת תינוק או צרור.
- גימור: במספריים ישנים החריטה של הנוצות נעשתה ביד והיא לא אחידה, והחומר כבד יחסית.
- סימון: לפעמים מופיעים שם היצרן, העיר או ארץ הייצור על אחד הלהבים.
- העתקים: מספריים חדשים עשויים בדרך כלל מפלדה מצופה זהב או ניקל, בגימור מבריק ואחיד, ולפעמים עם כיתוב של ארץ ייצור מודרנית.
מה קובע את הערך
- גיל, ובמיוחד מספריים מהמאה ה־18 וה־19.
- ברונזה, פליז או כסף, בעבודת יד.
- חריטה מפורטת ועיצוב מיוחד, למשל חסידה עם תינוק.
- נרתיק מקורי או סט של כלי מיילדת.
- מצב טוב, בלי חלודה, ולהבים שנסגרים היטב.
יש לכם מספרי לידה ישנים בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותם יחד אתכם.
