מכונת תפירה

כמעט בכל בית עמדה פעם מכונת תפירה: בפינת חדר השינה, בתוך שולחן עץ עם דוושת ברזל, או בקופסה מתחת למיטה. היא תיקנה מכנסיים, תפרה וילונות ושמלות לחג, ולפעמים גם פרנסה משפחה שלמה. מאחורי החפץ המוכר הזה עומד סיפור של המצאות, מלחמת פטנטים ורעיון שיווקי אחד ששינה את העולם.

הניסיונות הראשונים

הרעיון לתפור במכונה העסיק ממציאים כבר בסוף המאה ה־18, אבל הראשון שהצליח באמת היה חייט צרפתי בשם ברתלמי טימונייה. בשנת 1830 הוא רשם פטנט על מכונה שתפרה בתפר שרשרת, ותוך זמן קצר פעלו בפריז עשרות מכונות שלו ותפרו מדים לצבא. החייטים בעיר חששו לפרנסתם, פרצו לבית המלאכה והרסו את המכונות.

הואו, זינגר ומלחמת הפטנטים

בשנת 1846 קיבל האמריקאי אליאס הואו פטנט על מכונה שתופרת בתפר נעילה, בעזרת מחט שהחור שלה נמצא בקצה וסליל תחתון שמשלים את התפר מלמטה. זה העיקרון שעליו עובדות מכונות התפירה עד היום.

כמה שנים אחר כך שיפר אייזק מריט זינגר את הרעיון: מחט שנעה למעלה ולמטה, רגלית שמחזיקה את הבד ודוושה שמפעילים ברגל. הואו תבע אותו ואת יצרנים אחרים, ו"מלחמת מכונות התפירה" הסתיימה ב־1856 כשהממציאים איחדו את הפטנטים שלהם וחלקו ביניהם את התמלוגים.

הרעיון ששינה הכול: תשלומים

מכונת תפירה הייתה מוצר יקר, ורוב המשפחות לא יכלו לקנות אותה בבת אחת. זינגר ושותפו אדוארד קלארק הציעו לקנות אותה בתשלומים חודשיים, וזה היה אחד השימושים הראשונים בשיטה הזו למוצר ביתי. המכונה נכנסה למיליוני בתים, וזינגר הפכה לאחת החברות הגדולות בעולם, עם מפעלים באמריקה ובאירופה. בהרבה מקומות, גם אצלנו, השם "זינגר" הפך כמעט לשם נרדף למכונת תפירה.

לצד זינגר צמחו יצרנים נוספים שהמכונות שלהם מגיעות אלינו עד היום: פפאף מגרמניה, ברנינה משווייץ, נקי מאיטליה והוסקוורנה משוודיה.

יד, רגל וחשמל

המכונות הראשונות לבית הופעלו בידית ביד או בדוושה ברגל. מכונות הדוושה הגיעו בדרך כלל בתוך שולחן עץ על רגלי ברזל יצוק, ולא פעם שם היצרן יצוק בתוך הברזל. בתחילת המאה ה־20 הופיעו המנועים החשמליים, ובהדרגה המכונה הפכה לקטנה וקלה יותר. אחת האהובות על אספנים היא זינגר "פת'רווייט" 221, מכונה חשמלית קטנה ושחורה שהוצגה לראשונה ב־1933 ושקלה רק כחמישה קילוגרמים.

איך מזהים מכונה ישנה

• מספר סידורי: במכונות זינגר הוא מוטבע על לוחית בבסיס המכונה, ולפיו אפשר לדעת באיזו שנה ובאיזה מפעל היא יוצרה.
• עיטורים: הרבה מכונות ישנות מעוטרות בדגמים מוזהבים על הצבע השחור. כל דגם עיטור מאפיין תקופה ודגם מסוים.
• הנעה: ידית, דוושה או מנוע חשמלי. מנוע שהותקן מאוחר יותר על מכונה ישנה הוא דבר נפוץ.
• אביזרים: קופסת אביזרים, ספר הוראות או קופסת עץ מקורית עוזרים לזהות את הדגם ואת התקופה.

מה קובע את הערך

מכונות תפירה יוצרו במיליונים, ולכן מכונה ישנה היא לא בהכרח מכונה יקרה. מה שעושה את ההבדל:

• מצב העיטורים והצבע: עיטורים שמורים ומבריקים שווים הרבה יותר מעיטורים שחוקים.
• מנגנון תקין שמסתובב בחופשיות.
• שלמות: אביזרים, בוביל, מכסה, קופסה וספר הוראות.
• הדגם: דגמים מבוקשים כמו הפת'רווייט, או מכונות מוקדמות ונדירות, מעניינים אספנים יותר מהדגמים הנפוצים.
• שולחן או ארון מקורי במצב טוב.

יש לכם מכונה ישנה בבית ואתם לא בטוחים מה היא? שלחו לנו תמונה, כולל תמונה של המספר הסידורי, ונשמח להגיד לכם מה יש לכם.