מכונת כתיבה

הנקישות, הצלצול בסוף השורה והמשיכה של הידית כדי לחזור להתחלה. במשך יותר ממאה שנה מכונת הכתיבה הייתה הכלי של סופרים, עיתונאים, פקידים ומזכירות, ובבתים רבים גם של ילדים שכתבו עליה את המכתבים הראשונים שלהם. היום היא שוב מבוקשת, אצל אספנים ואצל מי שפשוט אוהב לכתוב באמת.

הניסיונות הראשונים

ממציאים ניסו לבנות מכונה שכותבת כבר במאה ה־18. אחד הסיפורים היפים הוא של הממציא האיטלקי פלגרינו טורי, שבנה בתחילת המאה ה־19 מכונה כדי שחברתו, רוזנת שהתעוורה, תוכל לכתוב לו מכתבים. בשנות ה־60 של המאה ה־19 בנה הדני רסמוס מאלינג־הנסן את "כדור הכתיבה", מכונה עגולה עם מקשים שבולטים כמו קוצים. הפילוסוף פרידריך ניטשה קנה אחת כזו כשראייתו נחלשה.

רמינגטון והמקלדת שלנו

מכונת הכתיבה הראשונה שהצליחה מסחרית נולדה בארצות הברית. כריסטופר לית'ם שולס ושותפיו פיתחו אותה, ובשנת 1874 התחילה חברת רמינגטון, שעד אז ייצרה רובים ומכונות תפירה, למכור אותה. המכונה הזו כתבה רק באותיות גדולות, ואת מה שהוקלד אי אפשר היה לראות בזמן הכתיבה.

שולס הוא גם זה שסידר את האותיות בסדר QWERTY. לפי הסיפור המקובל, הסדר נועד להרחיק זו מזו אותיות שמופיעות הרבה ביחד, כדי שהזרועות של המכונה לא ייתקעו. אותו סדר נמצא עד היום על המקלדת של המחשב והטלפון.

רואים מה כותבים

בשנת 1900 הופיעה אנדרווד מספר 5, מכונה שבה הזרועות מכות בנייר מלפנים, כך שהכותב רואה את המילים ברגע שהן נכתבות. זה היה המבנה שכמעט כל מכונות הכתיבה אימצו. משרדים התמלאו במכונות כתיבה, ועבודת הקלדנית הפכה לאחד המקצועות הנפוצים לנשים.

בהמשך הופיעו מכונות ניידות וקלות במזוודה, כמו הרמס בייבי משווייץ ואוליבטי לטרה מאיטליה, ומכונות חשמליות, כמו ה"סלקטריק" של IBM מ־1961, שבמקום זרועות היה לה כדור מסתובב עם כל האותיות. בשנות ה־80 וה־90 החליף המחשב האישי את מכונת הכתיבה, ורוב היצרנים הפסיקו לייצר אותה.

מכונת כתיבה עברית

לכתוב בעברית במכונה היה אתגר: הגררה, החלק שנושא את הנייר, צריכה לנוע בכיוון ההפוך. ב־1898 הודיעה חברת יוסט מלונדון על מכונת כתיבה עברית, שאולי הייתה הראשונה בעולם. רמינגטון ואנדרווד ייצרו בתחילת המאה ה־20 מכונות ביידיש, ומהן התפתח סדר האותיות העברי שמוכר לנו עד היום מהמקלדת, זה שמתחיל ב־ק, ר, א, ט.

בישראל מכונת הכתיבה העברית הייתה בכל משרד, בכל עיתון ובהרבה בתים. היו גם מכונות דו־לשוניות, שבהן מעבירים ידית ומשנים את כיוון הגררה בין עברית לאנגלית.

איך מזהים

• שם ומספר סידורי: שם היצרן מופיע בדרך כלל מלפנים או מאחור, והמספר הסידורי מוטבע על השלדה. לפי המספר אפשר לדעת את שנת הייצור.
• מקשים: במכונות ישנות המקשים עגולים, מזכוכית עם טבעת מתכת. במכונות מאוחרות יותר הם מפלסטיק.
• עברית או לועזית: במכונה עברית האותיות על המקשים והזרועות בעברית, והגררה נעה מימין לשמאל.
• ניידת או משרדית: מכונה ניידת מגיעה בדרך כלל במזוודה. מכונה משרדית כבדה וגדולה יותר.

מה קובע את הערך

• מנגנון תקין: הגררה זזה, כל המקשים מכים והצלצול עובד.
• הגליל: גומי גמיש ולא קשה או סדוק.
• מצב חיצוני: צבע ועיטורים שמורים, בלי חלודה.
• אותיות עבריות, או מכונה דו־לשונית.
• מזוודה או כיסוי מקוריים, ספר הוראות וסרט דיו.
• דגם וצבע: מכונות מוקדמות, דגמים נדירים ומכונות ניידות בצבעים כמו טורקיז, אדום או ירוק מבוקשים במיוחד.

יש לכם מכונת כתיבה בבית? שלחו לנו תמונה, ואם אפשר גם של המספר הסידורי, ונשמח להגיד לכם מה יש לכם.