היום מגהץ הוא מכשיר קל שמחברים לחשמל. אבל במשך מאות שנים גיהוץ היה עבודה קשה, חמה וכבדה, שלקחה יום שלם בשבוע. המגהצים הישנים, מברזל יצוק, עם ידיות עץ, ארובות קטנות ולפעמים ראש של תרנגול, מספרים את הסיפור של העבודה הזו.
גחלים במחבת
כבר במאה ה־1 לפני הספירה השתמשו בסין במחבתות מתכת מלאות בגחלים לוהטות כדי ליישר בדים. בהמשך הופיעה קופסת מתכת סגורה שממלאים בגחלים, והרעיון הזה ליווה את הגיהוץ עוד מאות שנים.
מגהצי הברזל
מהמאה ה־17 נפוצו באירופה מגהצים מגוש של ברזל יצוק, שמחממים על האש או על הכיריים. באנגלית קראו להם sad irons, כשהמילה sad במובנה הישן פירושה "כבד" או "מוצק". מי שגיהצה החזיקה כמה מגהצים במקביל: אחד בעבודה, והאחרים מתחממים על הכיריים. כשהמגהץ התקרר, החליפו אותו בחם.
הידית התחממה יחד עם הברזל, ולכן אחזו בה בעזרת סמרטוט עבה. בשנות ה־70 של המאה ה־19 הציעה האמריקאית מרי פלורנס פוטס פתרון: ידית עץ שמתפרקת מהמגהץ. מחממים כמה גופי ברזל, ומעבירים את אותה ידית קרה מאחד לשני.
מגהץ הפחמים
במגהץ הפחמים, או מגהץ הגחלים, יש קופסת ברזל חלולה עם מכסה, שממלאים בגחלים בוערות. בצדדים יש חורים שמכניסים אוויר כדי שהגחלים לא ייכבו, ולפעמים יש גם ארובה קטנה. את המכסה סוגר תפס, שבהרבה מגהצים עוצב בצורת ראש של תרנגול. מגהצים כאלה שימשו עוד הרבה שנים במקומות שלא היה בהם חשמל, וגם בארץ.
בסוף המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20 הופיעו גם מגהצים שהתחממו בנפט, בגז או בכוהל, עם מיכל דלק קטן. באזורים כפריים הם נמכרו עד מלחמת העולם השנייה.
המגהץ החשמלי
בשנת 1882 רשם האמריקאי הנרי סילי פטנט על מגהץ חשמלי. הוא שקל כמעט שבעה קילוגרמים. בתחילת הדרך מעט בתים היו מחוברים לחשמל, אבל ככל שהחשמל התפשט, המגהץ החשמלי החליף את מגהצי הברזל והפחמים. בשנות ה־20 של המאה ה־20 הופיע המגהץ הראשון עם וסת חום, שאפשר היה לכוון לפי סוג הבד.
מגהץ האדים הראשון נמכר ב־1926 בניו יורק, ולא הצליח במיוחד. רק בשנות ה־40 וה־50 מגהצי האדים הפכו לנפוצים, ומשם הדרך למגהץ של היום כבר הייתה קצרה.
איך מזהים
- מגהץ ברזל: גוש ברזל יצוק בצורת סירה, עם ידית יצוקה או ידית עץ. בדגמים עם ידית מתפרקת יש תפס מעל גוף הברזל.
- מגהץ פחמים: קופסה חלולה עם מכסה, חורי אוורור בצדדים, ולפעמים ארובה ותפס בצורת תרנגול.
- מגהץ דלק: מיכל קטן מאחור או מעל, וצינור שמוביל את הדלק לגוף המגהץ.
- מגהץ חשמלי ישן: גוף מתכת כבד, ידית עץ או בקליט, וחוט עטוף בד.
- שם יצרן: הרבה מגהצים ישנים נושאים שם יצרן, מספר דגם או משקל יצוקים בברזל.
מה קובע את הערך
- יציקה שלמה, בלי סדקים ובלי חלקים חסרים.
- ידית עץ מקורית, ותפס או ארובה שלמים במגהצי פחמים.
- צורה מיוחדת או נדירה, כמו תפס בצורת תרנגול, מגהצים קטנים לילדים או מגהצים לכובעים ולצווארונים.
- שם יצרן או סימון ברור.
- מצב טוב, בלי חלודה עמוקה.
חשוב: לא כדאי להדליק מגהץ פחמים, דלק או חשמלי ישן. הם נועדו היום לנוי ולאיסוף.
יש לכם מגהץ ישן בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותו יחד אתכם.
