בקבוקי בושם

על שידת האיפור של סבתא עמדו תמיד כמה בקבוקונים: אחד מקריסטל מלוטש עם פקק גבוה, אחד עם משאבת גומי עטופה ברשת, ואחד קטן שכבר מזמן התרוקן אבל אף אחד לא העז לזרוק. בקבוקי בושם הם מהפריטים האהובים על אספנים, כי בכל אחד מהם יש גם עיצוב, גם חומר יפה וגם זיכרון של ריח.

מצנצנות עתיקות לבקבוקון

שמנים ריחניים שימשו כבר במצרים העתיקה, ונשמרו בכלים קטנים מאבן, מחרס ומזכוכית. ברומא נפוצו בקבוקוני זכוכית צרים לשמן ריחני, ורבים מהם נמצאים עד היום בחפירות ארכיאולוגיות. במאה ה־18 וה־19 הפך בקבוק הבושם לתכשיט של ממש: בקבוקונים קטנים מזכוכית, מקריסטל, מפורצלן ומכסף, שנשאו בתיק או תלו על שרשרת. בתקופה הוויקטוריאנית נפוץ גם בקבוקון כפול, שבצד אחד שלו בושם ובצד השני מלחי הרחה.

הבקבוקים של בתי הבושם

בתחילת המאה ה־20 הבינו בתי הבושם שהבקבוק מוכר את הבושם. בשנת 1908 החל רנה לליק לעצב בקבוקים לבית הבושם של פרנסואה קוטי, ובעקבותיו עבדו מעצבים ובתי זכוכית רבים, ביניהם בקארה, עבור בתי הבושם הגדולים. בשנות ה־20 וה־30 הגיע הבקבוק לשיאו, בעיצובי ארט דקו מזכוכית חלבית, צבעונית או מלוטשת. לצד הבקבוקים לשימוש יוצרו גם בקבוקי תצוגה ענקיים לחלונות הראווה, ובקבוקי מיניאטורה שחולקו כדוגמיות, ושני הסוגים נאספים היום בנפרד.

המרסס

בסוף המאה ה־19 הופיע המרסס: בקבוק עם צינורית ומשאבת גומי, לרוב עטופה ברשת משי, שמפזרת את הבושם בענן דק. בקבוקי מרסס מזכוכית צבעונית או חתוכה, עם ראש ממתכת מוזהבת, היו חלק קבוע משידות האיפור בשנות ה־20 עד ה־50.

מילוי בפרפומריה

במשך שנים רבות לא זרקו בקבוק בושם שהתרוקן: לקחו אותו לפרפומריה, והמוכרת ממלאת אותו מבקבוק גדול שעמד על המדף, לפי הריח שבחרו. כך היה אפשר לקנות כמות קטנה, לשלם פחות ולשמור על הבקבוק היפה שוב ושוב. גם בארץ, בשנות ה־50 עד ה־70, היו פרפומריות שמכרו בושם במילוי, ורבים מבקבוקוני הזכוכית והמרססים שעמדו על שידות האיפור בבתים כאן מולאו כך פעמים רבות.

לצד הבקבוקים עמדו על השידה גם הקופסאות לפודרה, ועליהן ועל הפודריות שנשאו בתיק אפשר לקרוא בערך פודריות.

איך מזהים

• פקק: בבקבוקים איכותיים הפקק מזכוכית מלוטשת שמתאים בדיוק לצוואר, ולפעמים חרוט עליו מספר זהה למספר שעל הבקבוק.
• חתימה: בתחתית הבקבוק מופיעים לפעמים שם המעצב או בית הזכוכית, יצוקים, חרוטים או בחריטת חומצה.
• חומר: קריסטל כבד ושקוף עם ליטוש חד, זכוכית חלבית או צבעונית, פורצלן מצויר או בקבוקון בעטיפת כסף.
• תווית ואריזה: תווית של בית הבושם או קופסה מקורית עוזרות לזהות את הבושם ואת השנה.

מה קובע את הערך

• חתימה של מעצב או בית זכוכית ידוע.
• פקק מקורי שמתאים לבקבוק.
• עיצוב מיוחד, במיוחד ארט נובו וארט דקו.
• מצב טוב, בלי סדקים וסימני שבר בשפה ובפקק.
• תווית, אריזה ולפעמים גם שארית הבושם המקורי.

יש לכם בקבוק בושם ישן בבית? שלחו לנו תמונה, ונשמח לבדוק אותו יחד אתכם.